יהודים באוראן – פרק שני

אופיר טובול

לרגל ביקורו בארץ של מוריס אל מדיוני

 

מוריס אל מדיוני עם לילי לעבסי

 

בפרק הראשון כתבתי על לין מונטי, רנט לורנייז, לילי בוניש ומוריס אל מדיוני. אמנים גדולים ואדירים שעד היום מוכרים מאוד באלג'יריה. כולם יהודים ורובם אנונימיים בישראל. התגובות לפוסט היו רבות והבנתי מהן כמה צמא יש למוזיקה הזאת, שכמעט ונמחקה מעל המפה.

הפעם השתדלתי לבחור בעיקר קטעים מוכרים, עממים ופחות אומנותיים וכבדים. חלק מהם לא מאוראן אלא מערים אחרות- אלג'יר וקונסטנטין. חשוב לציין שכל החבורה הזאת פעלה יחד- אל מדיוני ניגן עם לין מונטי ולילי לעבסי, בלונד בלונד עם רנ לורנייז וכולם כמובן ניגנו עם נגנים וזמרים מוסלמים מקומיים כמו ש'ב סהראווי ובהמשך ש'ב חאלד.

הייתי רוצה לחזור על השאלה שנשאלה מעל אתר זה ע"י אלמוג בהר (ברשימה על שירת הלדינו) והיא מה מקומה היום של המוזיקה הצפון אפריקאית ומה מקומה של השפה הערבית בתוך מגוון ההשפעות על השפה והמוזיקה שלנו. במוזיקה המזרחית הפופולרית ההשפעות הן בעיקר מטורקיה- יוון (לאחרונה שמענו גם לחנים ממצרים, לבנון ובולגריה) ולא מצפון אפריקה. לדעתי, באחריות שלנו – צעירים למשפחות צפון אפריקאיות – לשמר את התרבות והשפה והמוזיקה עד כמה שניתן. אם לא נעשה את זה, כל זה ייעלם וימחק עבורנו.

נתחיל עם אמן מפורסם מאוראן, עם שם הבמה "בלונד בלונד", על שם צבע השיער שלו… השיר הוא שיר אהבה לאוראן – Wahrane el Bahia. הצילום הוא מתוך תוכנית טלויזיה צרפתית ונגנית העוד שלידו היא רנט לאורנייז. בתחילת הסרטון תוכלו לראות צילומים ישנים של אוראן והרובע היהודי שלה:

לוק שרקי מהעיר אלג'יר, עם שיר שהיה מוכר לי מביצוע ששומעים הרבה בחתונות La ghadi Lessahra. אני אוהב את העדינות של הביצוע ואת הגיטרה האקוסטית הבלוזית של שרקי. זה מה שנקרא בלוז מדברי מהסהרה- סגנון שלאחרונה חסידי "מוזיקת עולם" הגיעו אליו ומדברים על זה שהוא מקור הבלוז האמריקאי:

אליס פיטוסי מהעיר קונסטנטין. יש בדיוק שני קטעים שלה ביוטיוב. ורק בקטע שלפניכם יש גם וידאו. האיכות לא משהו אבל לא ניתן לזה להפריע לנו לראות אישה שרה ומנגנת על עוד- די נדיר בתזמורות האנדלוסיות בישראל כיום. שימו לב לפסנתר בהתחלה:

רנה פרז הוא מאוראן ואהב את הפלמנקו. את הלחן לשיר- Koum Tara זכרתי משבתות בבית הכנסת.

לילי לעבאסי, זמר ונגן קמנצ'ה. הוא במקור מהעיר אלג'יר והיה כוכב גדול באוראן. המוזיקה שלו היא בסגנון השע'בי:

נסיים עם סמי אלמגריבי, שנכון שלא היה מאוראן אלא יצר בעיקר במרוקו אבל בכל זאת, השפיע רבות על המוזיקה שיצאה מאוראן ובכלל מכל צפון אפריקה. אלמגריבי נפטר בשנת 2008 וקבור באשדוד והיה אחד המובילים התרבותיים של יהדות צפון אפריקה. אלמגריבי נחשב גם לנכס של התרבות במרוקו עד היום. יש המון קטעים שלו ברשת, חלק מהם ממופע שנערך לכבודו באחד מארמוני המלך לא הרבה לפני מותו. בחרתי בלהיט הגדול ביותר שלו Omri ma ninsak ya mama (לעולם לא אשכחך אמא) בביצוע התזמורת האנדלוסית, שהוא היה ממקימיה:

3 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. אופיר,
    ברכות על שני המאמרים היפים. החזרה בגעגוע למוסיקה 'האנדלו-ערבית-יהודית' אינה מתאפיינת רק אצלנו בני הדור השני להגירה אלא גם אצל בני אלג'יריה הצעירים דהיום שמגלים שוב את המוסיקה הנפלאה הזאת.
    חשוב כדי להשלים את הרשימה להזכיר כמובן גם את שייך ריימונד ואת סלים הללי…

  2. אהבתי במיוחד את השיר הראשון – קשה שלא לרקוד עם הגרוב האפריקאי הזה!

  3. זה פשוט נפלא. אני מצטרף למגיב הראשון. גם הדור הצעיר חוזר לשורשים.
    אני בן לאמא שנולדה באלג'יר והיגרה בגיל 5. השמעתי לה שירים של לין מונטי (אותה הכרתי מחלקה הראשון של הכתבה), ודמעות עלו לה בעיניים.
    השילוב הזה של הערבית-אלג'ירית והצרפתית פשוט מרגש.
    תודה רבה על העבודה המצויינת.

טרקבק אחד לפוסט
הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות