"אייל גולן קורא לך" – מהפכה בשידור חי
שירה אוחיון
>לפני 17 שנה הייתי שותפה לייסוד "קדמה". עמותת "קדמה" ביקשה לייסד בתי ספר עיוניים בשכונות בעיירות פיתוח, בניגוד מוחלט לציפיות הממסד שהועיד את ילדי השכונות להיות פועלים שחורים בדיוק כמו הוריהם. באחד הימים ערכנו אירוע גיוס תלמידים ותרומות למען ביה"ס. שני זמרים נעתרו להופיע בהתנדבות בליל חורף גשום במיוחד: אייל גולן וזהבה בן. "זמר סוג ז' הבאתם לנו", כעסו התלמידות. אייל גולן היה אז זמר מועדונים אלמוני. אבל תוך זמן קצר פרץ אל המיינסטרים הישראלי והפך לזמר המזרחי המצליח והפופולארי ביותר בכל הזמנים. התקשורת דאגה לדימויו כ"ערס" שוביניסט, הדוניסט וחסר אישיות מיוחדת. גם היום, למרות ההצלחה האדירה שלו, הוא ותכניתו "אייל גולן קורא לך" עדיין זוכים לקיתונות של רותחין ובוז מהמבקרים בתקשורת הישראלית ומהציבור. "תת-רמה של תוכנית", "מי בכלל רואה את התכנית הזו של הפריחות", הן רק חלק מהאמירות ששמעתי מקרובים ומכרים.
לבוז הזה לתרבות ולמוזיקה המזרחית שנתפסה על ידי הציונות כתת תרבות נחותה – או לכל היותר פולקלור – נוסף הבוז של החברה הישראלית לנשים המזרחיות, שהושמו אף הן ללעג ולקלס ותויגו כ"פריחות", כלומר נשים זולות, וולגריות, קלות דעת ולא משכילות.
.
שירת נשים
"פריחה שם יפה", כתב סמי שלום שטרית, וכיום בא אייל גולן ומראה שלאלו שתויגו על ידי החברה הישראלית כ"פריחות" יש קול, ואפילו קול יפה. את הרשימות "שירת נשים גדולה עולה" ו"שירת נשות תימן" בקפה גיברלטר הקדשתי לעניין הכחדת הזמרות היהודיות-הערבית מנוף התרבות הישראלית, בזמן שבארצות המוצא הן זוכות לכבוד והוקרה. לאחרונה למשל, הועלה במרוקו ערב מחווה לזמרת היהודית-מרוקאית זוהרה אלפסייה, וזמרת יהודיה אחרת, פרנסואז אטלן, מונתה למנהלת האמנותית של פסטיבל המוזיקה האנדלוסית שהוקדש כולו לשירת נשים.
נשים מזרחיות מבוזות ומושפלות פעמיים: פעם על ידי החברה הישראלית שנבנתה כולה על אתוס שלילת המזרח ושלילת הערביות בפרט, ופעם נוספת ע"י חברת הגברים בקהילות המזרחיות, שמשתמשים בנימוקים שונים ומשונים ("אין מספיק זמרות ששרות טוב… הקהל שלנו יברח… הרבנים יחרימו אותנו…") כדי להדירן משדה התרבות והשירה. ואם הן גם שרות או כותבות בשפת אמן – הערבית, הרי שדינן להיכחד כליל מהנוף, או לצאת לחו"ל ורק שם לזכור בהכרה והוקרה.
על כן, לו היה נתון הדבר בידי הייתי מעניקה לאייל גולן פרס ישראל ולו רק על פועלו זה של מתן הזדמנות לנשים מזרחיות וערביות מהפריפריה להשמיע את קולן היפה בעברית ובערבית, בניגוד מוחלט לציפיות הממסד. גם במוזיקה המזרחית הפופולארית נותרו רק זמרות ספורות.
חמשת השופטים הם אמנם גברים, אך הערות השופטים כמעט תמיד מקצועיות ביותר. הן ענייניות ונוגעות לאופן השירה, לקול ולהופעה הבימתית. אין שום התייחסות למוצאן של הזמרות, למראה החיצוני או למיניות של המתמודדות. אין העלבות והשפלות פומביות. אין בוז.
הילה בן סעדון, ירדן שוקר, אנוואר סאלח, יהלומית שימוביץ, רויטל טופלשבילי, מאריאז' ששונוב, קורל חצבני, נסרין קדרי, אסטר שטר, לזי פחימה, מאי נשאווי, סיוון גנון ותאיר שדה הן הזמרות שעלו לגמר. מרביתן בעלות חזות מזרחית מובהקת; מרביתן כהות עור, כהות שיער ועיניים, חלקן מלאות ואפילו שמנות. הן שרות ומסלסלות במבטא מזרחי עם ח' ו ע' וניכר בצורת לבושן שטרם עברו תחת מכונת הסטיילינג של "רשת" ו"קשת". אותה מכונה שהפכה את נינט טייב מזמרת עם לוק מרוקאי מקרית גת לאנורקטית סטייל רמת אביב ג'. ספק אם שרית חדד, עם המראה הקווקזי השמנמן שלה, התלתלים החומים והפוני המדולל, הייתה עוברת היום את שלב האודישנים ב"כוכב נולד" או אפילו ב- The Voice. אבל אצל אייל גולן היא הייתה עוברת גם עוברת. גם ההפרדה בין תחרות הנשים לגברים מבטיחה את מקומן של הנשים והגעתן לשלב הסופי בתכנית.
.
פנתיאון מזרחי
מעבר לתרומתה לקידום הזמרות המזרחיות, התכנית של אייל גולן חשובה כי חושפת את הקורפוס העצום של המוזיקה המזרחית, ואת תרומתה האדירה לתרבות הישראלית. למעשה, יהיה נכון יותר לדייק ולומר מוזיקות ולא "מוזיקה" מזרחית אחת, מכיוון שהמגוון העצום הזה כולל לחנים ערבים, אנדלוסיים, יוונים, תורכים, תימנים ועוד. אט אט מכונן אייל גולן יחד עם שותפיו לתוכנית את פנתיאון המוזיקה המזרחית.
צפייה ממושכת בתכנית של גולן מגלה שהמוזיקה המזרחית, שזכתה לתיאור "מוזיקה שלא ברא השטן" בפיו של יהורם גאון, או בלשונו של העיתונאי הגזען הנדלמן "מוזיקה אלימה", איננה רק מוזיקה בעלת טקסטים רדודים שכל תכליתה להקפיץ את הקהל בחתונות (הגם שאיני מזלזלת במוזיקה פונקציונאלית שנועדה לשמח בחתונות ובאירועים), אלא היא מורכבת ממאגר עצום של שירים. חלקם טובים יותר, חלקם פחות, חלקם מקפיצים וחלקם עצובים עד כדי דמעות, חלקם בעברית עתיקה ונשגבה וחלקם בשפה מדוברת וקלילה.
.
שיפוט שמבין
דבר נוסף שמיוחד בתכנית הזו ומבדיל אותה מתכניות הריאליטי המוזיקלי האחרות, הוא שכל השופטים הם ממוצא מזרחי. מדובר בהישג יוצא דופן לא רק בטלוויזיה, אלא בכלל בעולם התרבות הישראלי. בכל הפסטיבלים, מוסדות התרבות והתקשורת הישראלים התרגלנו לראות שכל השופטים אשכנזים למעט עלה תאנה מזרחי אחד או שניים, שלא לדבר על בית המשפט העליון שכולו על טהרת האשכנזים.
רוב הזוכים בכוכב נולד הם מזרחים: טייב, מויאל, סקעת, מעודה, סעדו, דלומי ויאסו. אך רק בעונה הרביעית צורפה לראשונה שופטת מזרחית, מרגלית צנעני. דוגמא מאלפת הייתה הביקורת של גל אוחובסקי ושאר השופטים שהעירו לבועז מעודה על כך שהוא "צועק" בכל פעם שסילסל מאוולים בביצועיו היפהפיים ל"יד ענוגה" ו"חומות חימר". רק מרגול הגנה עליו בחירוף נפש. אחת האורגזמות של "כוכב נולד" הייתה לשמוע את יהודה סעדו מבצע את "שדות של אירוסים" של שלמה ארצי. לכל תרבות יש קודים פנימיים משלה לשיפוט יצירות אמנות ולשיפוט האמנים שלה. שיוט במקאם, מוואל, תקסים וסלסולים הם חלק מהקודים במוזיקה המזרחית ושופטים שבאים לשפוט את הסגנון אמורים להיות בקיאים בקודים הללו. וזה המצב בתוכניתו של אייל גולן. השיפוט הוא בפני אנשים שמבינים את הסגנון, חיים אותו ולכל הפחות, לא בזים לו.
.
מחאה
בילדותנו היינו קהל שבוי של ערוץ 1, גל"צ ורשת ג'. לא שאלו אותנו ואת הורינו מה אנחנו רוצים ואוהבים לשמוע. לעומת זאת, ערוץ 24 הוא ערוץ מסחרי לחלוטין שאינו זוכה לשום תמיכה או סבסוד ממשלתיים. שם המשחק הוא רייטינג, ולכן הערוץ נותן במה לתרבות הרוב ולנציגיה מקריית אתא, בית שמש, נצרת וירוחם – מקומות שבטעות מכוונת מכנה אותם הממסד "פריפריה", למרות היותם מרכז תרבות הרוב הישראלית. תרבות הבאה ועולה ממעמקי הדיכוי, ממקומות בהם הרגש עדיין לא כהה. מקומות בהם שהמצוקה עדיין קיימת. ונציגותיה של תרבות זו שרות את המצוקה הזו, מקוות ל"טיפת מזל" כמו ששרה זהבה בן.
למראה תכניתו של אייל גולן, בן גוריון וביאליק מתהפכים יחד בקבריהם: מאה שנים של מחיקה שיטתית וששים שנה תחת מכבש כור ההיתוך לא הצליחו להכחיד את הסלסולים ואת העברית התקנית במבטאה המקורי במלרע עם ח' ע' ור' מתגלגלת. אצל גולן אף אחד לא מבקש כמו שעושה אביב גפן מהזמרים או מהזמרות להיות "חדשנים" ו"מקוריים", כלומר לנטוש את המזרחיות שלהם. אין שם משימת גישור מזויפת בין מזרח ומערב כפי שהטיל יהורם גאון על הילד מישל כהן מדימונה בביה"ס למוזיקה. תהיו אתן, כמה שיותר אותנטיות, מכתיבים השופטים. ומצד שני, הם דורשים עבודה קשה, התקדמות ומקצועיות.
אצל גולן באולפן שרים וחושבים על אמא ואבא, על שבת בבית ועל אלוהים. אפשר אם רוצים לחבוש כיפה, בלי שאף אחד יגיב, כפי שהגיב אביב גפן לאחד המתחרים שקרא פסוקי תהילים לפני שהחל לשיר. אף אחד גם לא ישאל אותך למה החלטת לחזור בתשובה, ואף אחד לא יגיד לך שלשיר באנגלית לא הולך יחד עם אלוהים, או שלשיר בערבית זה נגד ביטחון המדינה. רק בתכנית של אייל גולן אפשר לשמוע ביצועים מרגשים לפיוטים בעברית נשגבה ולצד זה שירים ערביים עממיים. רק שם אתה יכול לשיר בשפת אמך בערבית, מרוקאית או בעברית תימנית בלי להתבייש או להתנצל.
.
להגשים את החלום
אייל גולן עולה מתכנית זו דווקא כאיש יפה. רגיש מאד, נזהר מאד בכבודם של המתחרים והמתחרות, מקצוען וצנוע, למרות הנטיות המגלומניות שמיחסים לו בתקשורת בשל התמונה הגדולה שניצבת באולפן.
בתקשורת הישראלית מוצג אייל גולן כזמר כמעט אנטי חברתי (למשל בכתבת פרופיל של בן שלו בעיתון הארץ), שניחן בקול יפה ותו לא וששיריו רומנטיים ומתקתקים. אבל הדרך שהוא עשה מדהימה: מהשכונה ברחובות, הבר מצוות והמועדונים – למרות הבוז והתקשורת העויינת וכנגד המסלול המיועד לאמנים מזרחים שדן אותם לשוליות – ועד הפיכתו למודל ולמושא הערצה של אלפי צעירים וצעירות בעיירות הפיתוח. דרך זו היא האם-אמא של המאבק הפוליטי והחברתי. הכבוד והמחווה שהוא עושה בתכניתו לגדולי הזמר המזרחי שמוזמנים להתארח בתכניתו גם היא חלק מהמאבק המזרחי התרבותי שלנו. מאבק שמבקש לשחרר את התודעה מהמנטאליות הגזענית שמכתיבה הטלוויזיה והתקשורת בכלל, ומבקש לפקוח עיניים למציאות האמיתית, שבה התרבות הישראלית כבר אינה יכולה להתעלם מקיומה התוסס של תרבות הרוב ולהתכחש לה.
והכי חשוב, אייל גולן לוקח נערים ונערות: מוכרי נעליים וצעצועים, טבחים, מוכרות בחנויות בגדים, מורטות גבות, זמרי חפלות וחתונות, תלמידי ישיבה, אשר לכולם חלום אחד- לצאת מהמסלול ומהגורל שהועיד להן הממסד כחוטבי עצים ושואבי המים של החברה הישראלית, ועוזר להם כמו שניסינו אז ב"קדמה", להגשים את החלום הדמוקרטי של מימוש היכולת העצמית בלי קשר למוצא ולמעמד.
.
לקריאה נוספת:
אני נוטה רבות להסכים עם הניתוחים שלך, אך הפעם מספר דברים צורמים לי.
ראשית, העובדה ששופטי התחרות הם גברים בלבד, ללא ייצוג לנשים הוא שובינסטי. מקורו בתפיסה החברתית הישראלית שמזרחיות היא תרבות פטריאכלית בלבד. תפיסה שהשופטים בתחרות זו אימצו לחיקם. דרך אגב, כך בתוכניות מוזיקה מזרחית אחרות כולל ברדיו.
שנית, חלקנו (אני לדוגמא) כבר דור שלישי בארץ. המזרחיות (ומבחינתי אף הערביות) היא חלק חשוב בחיים, אך הישראליות כפי שהיא התגבשה אצלי לאורך השנים היא בעלת חלקים נוספים, רב תרבותיים. והמוסיקה בתוכם- יצירות ערביות מתערבבות אצלי עם עם ג'אז ועם סימפוניות של כינורות וקרנות יער, מוסיקה פרסית מתחברת לי לפופ המיינסטרמי שמושמע ברדיו הישראלי ומוסיקה צרפתית מתחברת לי לבית הסבתא המרוקאית ולמוזיקה שיצאה משם…
ולגבי חדשנות- מוסיקה כמוסיקה כמוסיקה נועדה להיות חדשנית. איל גולן הוא הרי הסמל לכך. לקחת את המוסיקה המזרחית ולהנגיש אותה לכלל החברה הישראלית. מה זה אם לא חדשנות?
אני חייב לנסות ולשרבב כאן כמה עובדות.
ראשית, העברית היומיומית נהגית במלרע, וכמובן במבטא הספרדי, בלי קשר לאייל גולן ולכל התיאורייה שטווית כאן…
שנית, לא ציינת שהחברה המזרחית וגם הערבית היא חברה שובניסטית ופטריאכלית. אני בן לחברה הזאת ומודע לכך, חבל לייפות דברים שיש להיאבק כנגדם.
פרנסואז אטלן איננה ישראלית ולכן החשיפה של הקהל הישראלי אליה מועטה, אינני מבין את הקשר שלה ל"עניין הכחדת הזמרות היהודיות-הערבית מנוף התרבות הישראלית". בשונה כמובן מזהרה אלפסייה שהמקרה שלה הוא עדות לזלזול ולבורות שהייתה במדינה כלפי התרבות הערבית ויהודיה בשנים הראשונות.
לא קראת טוב כנראה. היא כתבה על הפטריאכליות המזרחית- "נשים מזרחיות מבוזות ומושפלות פעמיים… ופעם נוספת ע"י חברת הגברים בקהילות המזרחיות, שמשתמשים בנימוקים שונים ומשונים ("אין מספיק זמרות ששרות טוב… הקהל שלנו יברח… הרבנים יחרימו אותנו…") כדי להדירן משדה התרבות והשירה"
בנוגע לפרנסואז אטלן, היא הובאה כדוגמא לכך שזמרות יהודיות מצליחות ומקבלות הוקרה במרוקו ולא בישראל.
דוד, שוביניזם ופטריאכליות אכן יש בתרבות המזרחית והערבית, אבל גם בתרבות האשכנזית והמערבית וגם בתרבויות המזרח הרחוק. ממליצה לך להיכנס לעמוד הדעות היומי של עיתון הארץ העיתון שמחשיב עצמו כעיתון שמאלני ונאור ולראות כל יום חמישה גברים אשכנזים שמביעים את דעתם. הם ואין בתלם. מדי פעם משרבבים אישה (אשכנזית) כמובן. ביום שאראה אחד מהם מתפטר מהעיתון בגלל ההדרה המבישה הזו של נשים מטור הדעות אדע שקרה כאן משהו…מסתר שהדרת נשים לא הומצאה ע"י מזרחים וחרדים…שנית כמו שכתב לך אופיר איני פוסחת על השוביניזם בקהילות המזרחיות שלנו. מאמר זה מפנה את הביקורת גם כלפיהם.
שנית לעניין העברית. אני לא יודעת איפה אתה חי אבל הבן שלי קורא לכל החברים שלו באשדוד במילעיל: אווופיר, מווושה, אוווראל וכו' והוא כבר אינו מבחין בין א' לע' ובין ח' ל כף לא דגושה. את המבטא המילעילי הביאו האשכנזים לעברית.
ולבסוף לו היית חוקר את השורשים שלך במרוקו קצת יותר היית רואה שנשים יהודיות שרו תמיד פיוטים ושירים גם באירועים הקשורים במעגל החיים וגם במעגל השנה כולל בבית הכנסת למשל בקינות על חורבן הבית (נוואחה קראו להן. תשאל את אמא… כן זה בתרבות שאתה רואה כפטריאכלית…). הדיכוי הליברלי של האישה הערביה האתיופית והמזרחית מצד הגבר הלבן לא פחות קשה מדיכוייה ע"י הגבר בן קהילתה אם לא יותר….
אין לי בבית ערוץ 24, וגם אם היה ספק אם הייתי צופה ביותר מעשר דקות מהתוכנית, לכן טוב שיש רשומות כאלה, שפותחות את הראש ואת הלב. תודה רבה
שירה, תודה רבה על הטקסט המצוין,נהניתי מהניתוח שלך על מצבה של האישה המזרחית- לא ידעתי שצירפו את מרגול כל כך מאוחר – הגזענות בישראל שוברת שיאים, ונחמד מאוד שאנחנו גם מצליחים עוד לנצח פה ושם, אם כי הדרך עוד ארוכה. נהניתי גם מהשיר של איל גולן – מצחיק לאללה שהוא הקדיש אותו ליורם גאון – זה גאוני ….. ידעתי שיורם גאון התבטא בגנות המוזיקה המזרחית, לא ידעתי שהוא השתמש בביטוי מוזיקה מהשטן – פשוט פתטי. אני לא אופתע אם בקרוב נתן זך יכתוס ליורם גאון שיר.
שירה, יקירתי, אין עלייך: מאמר מצויין ומאיר עיניים.
וכמובן כמה דברים:
אהבתי את המשפט "ממקומות בהם הרגש עדיין לא כהה". הרגש לא קהה כמובן, אבל בהקשר הזה יפה לראות את הטעות הלא מקרית שלך…
ואם אנחנו כבר בענין הכהה: "חזות מזרחית" זה ביטוי שמשתמשים בו כדי לתאר מחבלים, שמתחזים עם חזות מסויימת. למה לא "מראה מזרחי"? אורטל האירה את עיני בעניין והיא צודקת לדעתי.
למדתי הרבה ממה שכתבת. לא ידעתי על התכנית הזו ומהקטעים שראיתי, אייל גולן יוצא גדול. יש לו קטע ענק ומרגש עם השיר ליהורם גאון. איפה יהורם גאון עם החנפנות לאשכנזים והבוסתן הספרדי שלו, שיצא על המוזיקה המזרחית, ואיפה הביצוע המרגש של אייל גולן.
האבחנה לגבי מכבש השיכנוז והסטיילינג של "רשת" ו"קשת" שעשו מנינט מישהי עם סיכוי להצטוות לאביב גפן חשובה. שמעתי את מורן שרה והתרגשתי. איזה יופי.
למי שמעביר ביקורת על "נטיות מגאלומניות" של אייל גולן: כמו שכתבת נכון, הוא עשה דרך מול כל המכבש האשכנזי, הדיסקרדיטיזציה של התקשורת שמציגה כל זמר מזרחי כעבריין בעבר, בהווה או בפוטנציה (בכלל למזרחים מייחסים הרבה פוטנציה…) ואת הדרך הזו, היה יכול לעשות אייל גולן, בזכות העובדה שהוא פיצה על כל זה עם מגאלומניה, כמו שאפשר לקרוא לזה (יש גם שמות מקצועיים אחרים). כמעט כל מי שעולה על במה, הוא מישהו עם נטיות נרקיסיסיות. זה מתגמל, זה משכר, זה מפחיד ומלחיץ. ואם אתה צריך להתמודד עם תקשורת המונים מגוייסת, אתה צריך לפצות על זה עם ערך עצמי מסויים.
עכשיו אייל גולן עושה מבחינה היסטורית אכן דבר גדול ופה רואים את הפער בין אשכנזים למזרחים. האשכנזים נשענים על מסורת שאולה, מצטטים להקות בריטיות וזמרים שאי אפשר לשים באולפן כשופטים (ואז יש גל אוחובסקי, יהורם גאון, צדי צרפתי ורמי קליינשטיין שגדל על מסורת מוזיקלית מארה"ב). למזרחים יש מסורת באיזור ויש שופטים שעשו דרך דומה. וחבל שערוץ 24 לא כותב את השמות שלהם, כדי שנדע כל אחד מיהו ומה מקומו בהיסטוריה.
סחטין על אייל גולן, שעושה את המעשה ההורי וחונך את בני הנוער האלו ומביא אותם למרחב הציבורי. לא הייתי תולה בזה תקוות כמובן. בשביל מורטת גבות או כל פועל אחר, יש כאן כמה רגעי שכרות וקסם ויופי אמיתי, אבל נינט אין הרבה ובסופו של דבר בלי מקומות כמו בית ספר "קדמה" לא תהיה תקווה למזרחים, למרות החשיבות הרבה של השביב הקפיטליסטי המיטיב הזה.
אני גומלת בוריאציה הגרמנית לוויס: בתכנית הגרמנית זכתה בחורה שחורה, שהשופטים היו תמיד נגדה והקהל תמיד בחר בה. הנה היא -
Ivy Quainoo, the Voice of Germany…
לא לסלוח ל'הארץ' ולא לגולן על אי שיתוף נשים במגיבים ובשופטים. דיכוי נשים קודם לכל כי הוא חוצה את כל העדות אך אי אפשר להתעלם מכך שדווקא בקרב המזרחיים הדבר מקובל יותר. כך, בחרה ההתארגנות המזרחית הפוליטית והחברתית הגדולה ביותר ש"ס, במסלול החרדיות האשכנזית המתבטאת בדיכוי נשים, בניצולן ובתיחום תנועותיה. אכן הושבה העטרה ליושנה, עטרת הגבר המזרחי ששלט בנשות המשפחה. אני תוהה מניין שואבת ש"ס את כוחה. מדוע מצביעים בעבורה מזרחיים רבים שאינם חרדים למרות וכאן אצטט את צ'רלי ביטון ( ממנהיגי הפנטרים השחורים) שאמר כי ש"ס היא האסון של המזרחיים. איני יוצאת נגד האמונה ולא נגד התאגדות של המזרחיים אלא נגד אחיזת העיניים.
בעיני אין נושא חשוב מנושא העדרת נשים ( זולת פגיעה בילדים) כי במקום שבו מדירים נשים לא יכלים לטעון לצדק. דבר זה נכון גם לגבי עיתון 'הארץ' ולגבי כל גוף ציבורי אחר
בתחילת דברי, בתגובה למעלה, לא התבטאתי בבהירות. התכוונתי לומר שלא לסלוח ל'הארץ' ולא לגולן על אי שיתוף נשים בעמוד הדעות ובשופטים בפאנל ןשהמאבק בדיכוי נשים קודם לכל .
בשביל פוסטים כאלה זה יש קפה גיברלטר.
תודה רבה על פקיחת האזניים לקולות היפיפיים האלה
ועל פתיחת הראש!
לאיריס חחח התרגלתי לחשוב ולכתוב מזוית כהה…אין מה לעשות אחרי עידן קדמה כל פוסט שלי הוא פוסט טראומה…חחח תודה על הזוית הכהה הגרמנית שהוספת לנו.
לכל האחרים והאחרות בהחלט חושבת שהיה מקום להביא גם נשים שופטות. הוא מביא מדי פעם נשים שנותנות שיפוט ראיתי פעם את אתי לוי , את מורן שזכתה בשנה שעברה, מישהי בשם עינת שכתבה מילים לשיר מקורי שבוצע על ידי הבנים וגם נדמה לי שהיתה אחות של חופני כהן. ויש כמובן את מרינה קבישר מנחת התכנית, אבל אכן הרוב גברים. אבל עדיין השיפוט אובייקטיבי יותר מהתכנית דה וויס למרות ששם יש אשה אחת,שרית חדד, כשופטת.
תודה על פוסט מאיר עיניים — שבעקבותיו גם צפיתי לראשונה בתכנית. אבל יש לי שאלה: התכנית מופקת על ידי קופרמן הפקות, אותה חברת הפקה שעומדת מאחורי האח הגדול, והאכסניה של התכנית (ערוץ 24) נרכשה על ידי קשת (כוכב נולד/ביה"ס למוסיקה). כלומר, "המנטאליות הגזענית שמכתיבה הטלוויזיה והתקשורת בכלל" נובעת מאותו קונגלומרט שאחראי גם על התכנית של גולן. איך זה מסתדר?
לדעתי זה מסתדר בדיוק מהמקום השלמה מעוזי. כלומר, הגם שרובנו כאן רואות ורואים עצמנו כסוציאליסטיים, במציאות גזענית שבה יש חסמים רבים למוסדות ה'ממלכתיים', הקפיטליזם עדיין טוב (באופן יחסי) למזרחים. זה הטיעון של שלמה מעוז, זה גם מה שאפשר לו לעלות למעלה.
דווקא הקפיטליזם, לצערנו, בכך שהוא מציב חסמים זהים לכלל האוכלוסייה, יש בו אלמנט מיטיב מסוים עם המזרחים. אמנם הוא מתעלם מהמוחלשות הראשונית שהם מצויים בה בניגוד לאשכנזים, אבל למי שמצליח להתעלות מעל המוחלשות הזאת, הוא לא מציב חסם נוסף של גזענות 'טהורה'.
קופרמן הפקות היא חברה כלכלית בראש ובראשונה, הערך שמכונן אותה הוא כסף (או רייטינג, כפי שציינה שירה ברוב חוכמתה). לכן היא יכולה כמו שאמרה שירה לייצר תכנית כזאת, שמן הסתם תשיג רייטינג, כי היא כן מדברת אל תרבות הרוב.
רק כשקופרמן הפקות מתערבבת עם ממסד בעל אופי מעט יותר ממלכתי כמו ערוץ 2, מקום שבו לא רק הכסף מדבר, אלא גם בכירים שרוצים לשמור על הערוץ "שלהם", אפשר לראות את ההכתבה מלמעלה של סטריאוטיפים גזעניים ע"ע האח הגדול.
[ובמאמר מוסגר: הפתרון לדעתי הוא לא קפיטליזם שלמה מעוזי שכזה, שעדיין דופק את רוב המזרחים והרוסים והאתיופים ושאר השכבות המוחלשות, אלא לשאוף סוציאליזם לא גזעני].
שירה אוחיון
שלום לך
שנים לא הגבתי למאמרים לא באתר העוקץ ולא באתרים אחרים מאז הפסקת פעילותי במסגרת הקשת הדמוקרתית המזרחית
אולם מאמרך כתבתך זו פרי חזונך נפלאה בעיני .כתיבתך זכה ואמינה בעיני .כל הפיוטים הנפלאים שמושמעים בהכלי -התרבות
ע"י האנדלוסית מתחברים לי לשירה הנפלאה מפיות נשים וגברים בתוכנית אייל גולן קורא לך. השירה המזרחית לעולם תרגש את ליבותנו.שיר לך שירה אוחיון על פיעילותך זו תבורכי לעד.
"הקורפוס העצום של המוזיקה המזרחית". זה ללא ספק המשפט של הפוסט, כי אין דרך לצפות אחרת בתכנית, אלא מתוך הבנה של משפט זה בדיוק. אני נדהם לפעמים, מילדים בני 20 ו – 19, שעולים לשיר שירים של כרם התימנים, של אהובה עוזרי, של פיירוז. הייתי בטוח שזה מת ועבר מן העולם.
חוצמזה, תמיד מהנה ומעניין לצפות בגברים קשוחים, במשקל 100 קילו עם קרחת כמו של ירון אילן, בוכים ממווהאל ערבי.
כתבה מדהימה…
כל המלעיזים על תוכנית אייל גולן הינם אנשים קטנים שלא יודעים שנגמר עידן הגזענות .התקדמנו ,היום לשמחתי נישואי התערובת הפגישה את התרביות ואל להם לאשכנזים הפרימיטיבם לבקר שום תרבות, תרבותם מקבלת מקום נכבד ויותר מזה התקשורת נותנת להם מקום מרכזי, אז מה לצרות העין.משוררים יש בכל התרבויות תנו לתרבויות אחרות את מקומן, כי אנחנו ביחד נלחמים באויבנו על פיסת ארץ קטנה ומיוחדת. מהגרים מכל העולם הגיעו לכן כדי להרגיש שיכים תנו כבוד " אל יתהלל חוגר כמפתח"
אני לא מבינה איזו צרות עין יש לאשכנזים שלא יודעים לא לשמוח ולא להיתאבל (רחמנה ליצלן). אם המזרחים נהנים מהמוזיקה הזו וזה עושה להם טוב אז מדוע לא ,מי שלא מעוניין שלא יראה ולא ישמע. אף פעם לא שמעתי שמזרחים מגדפים את המוזיקה הקלאסית שאגב בעיני אישית מאוד יפה ומושקעת, או קונצרטים (שיופי נרדמים איתם). אז תדעו גם לעשות שמח, במחילה מכבודכם!
ראשית ,אני שמח שקדמה מאחורינו.
שנית,סופכולסוף לשירה ירד ..האסימון ומסכימה שלא רק לאנדלוסית יש זכות קיום.
המוסיקה המזרחית הפופולרית ,המושמעת ברדיו ובטיווי היא המוסיקה של העם ושל ההמון. כיום אין צורך באולם קונצרטים ע"מ להנות ממוסיקה -כמו שאין צורך בנישואין ע"מ להביא לעולם ילד\ה.
נכון שההופעה של א גולן עולה כמה מאות שקלים לכרטיס ולהזמין אותו לאירוע עולה כ40000 שח-
אבל מכשיר האנטרנט מאמפשר לנו לשמוע ולהנות ממנו בחינם.
אני כמוסיקאי בעד שכולם יורידו מוסיקה באופן חוקי ולא חוקי -חינם אין כסף.
מידע הוא הנכס הכי זול והכי יקר והוא נחלת הכלל.
אין צורך להחזיק בתמונה של פיקסו אני מסתפק בתמונה דיגיטלית על שולחן העבודה של המחשב שלי.
האשכנזים רוצים להכתיב לנו את התרבות :מה ואיך לראות וכמה זה עולה לנו.
שלמה ארצי לא לטעמי -שלמה בר-כן.