געגועי לגיברלטר
אריאל לזרוס
> הסיפור שלי מתחיל בקיצים הארוכים שאני ואחי בילינו במושבה גיברלטר, מקום מוצאה של אימי. במשך השבוע הינו משתכשכים במימי הים התיכון, לומדים להזהר מה"קוריינטס" – אותן מערבולות מים הנוצרות מנקודת החיבור בין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי, ובשבתות הינו יושבים בבית הכנסת "נפוצות יהודה", היכן שסבי, אברהם בניסו שימש כחזן כל חייו. קולו הנדיר הממזג מסורות ספרדיות, ניחוחות המגרב והכשרה לונדונית קפדנית הדהדו בהיכל הצנוע שתקרתו פיתוחי ערבסקות ובחצרו עץ תמר גבוה ובודד בנוף האירופאי. אברהם בניסו אהב במיוחד את נעימות השבתות והימים הטובים אותן היה שר בקול טנור רגיש וזך שחדר ללב כל שומעיו, כולל הבישוף מן הכנסייה הסמוכה שהיה מציץ מדלתות העץ הכבדות ומתמסר לצלילים ואף לליבו של האימאם המוסלמי שהיה מקפיד לברך את סבי בשבת שלום בצאתו מן התפילה.
צוק גיברלטר, המיתמר מעל רצועת אדמה צרה המחוברת לספרד, נכבש על ידי הבריטים ב- 1704 והוכר כחלק מן האימפריה בעסקת חליפין שנויה במחלוקת שנקראה אמנת אוטרכט. המושבה הקטנה שצמחה למרגלות הצוק הפכה במהרה לאבן שואבת לצאצאי מגורשי ספרד שסייעו להקים שם חברה יוצאת דופן בסובלנות הבין דתית ותרבותית שלה, מיקומה האסטרטגי הפך אותה לנמל הכניסה העיקרי לים התיכון בו אניות של סוחרים יהודים מטטואן, סירות של דייגים אנדלוסים וספינות של הצי הבריטי פורקות לא רק סחורות כי אם גם בליל של מטען תרבותי אנושי.
כשבגרתי והחלטתי להיות מוסיקאי מקצועי כבר ידעתי שתיבת התהודה הפנימית שלי ספוגה בצלילי הקסם של ילדותי ולשמחתי בשנת 2004 , עוד בהיותי סטודנט לתואר שני בארה"ב, הוזמנתי להלחין ולנגן סוויטה לחזן, גיטרה ואנסמבל קאמרי עבור חגיגות ה300 של גיברלטר. החלטתי שהסוויטה תתבסס על ניגוני בית הכנסת המקומי. זכיתי לבצע אותה עם סבי שהיה כבר בן 81 במערת נטיפים ענקית הנמצאת במעבה צוק גיברלטר והוסבה בחלקה לאודיטוריום חגיגי. האגדה המקומית מספרת שמערה זו, אשר חובבי מסעות ניסו למצוא את סופה ולא חזרו, מחברת את אירופה במעבר תת קרקעי מימי עם היבשת השחורה הממוקמת רק 15 ק"מ דרומית לצוק גיברלטר. זכור לי איך בתור הדרן ליוויתי את סבי ששר רומנסה מרגשת שחוברה למנגינה הידועה של קונצ'רטו ארנחואז, כאשר אני בטוח שלפחות קולו אכן מוצא את דרכו עד מעבר לים, מחבר בין אירופה לאפריקה.
וידאו מתוך הקונצרט:
הקונצרט הוביל להקלטת אלבום בינלאומי המבוסס על ניגוני גיברלטר והפזורה היהודית פורטוגזית הנקרא "כתר מלכות" והקמת אנסמבל איתו העלנו את החומרים מהדיסק בפסטיבלים בחו"ל ובארץ עם סימפונט רעננה.
קטע מתוך האלבום "כתר מלכות":
במהלך שהותי בארה"ב הזדמן לי לפגוש בחטף את אמן הפלמנקו פאקו דה לוסיה, יליד אלחסירס- שכנתה של גיברלטר לאחר הופעה בדאלאס. לעולם לא אשכח איך אורו עיניו כשסיפרתי לו על מוצאי היהודי גיברלטרי, רגע לפני שהובהל למלון, הספיק המאסטר להתוודות באוזני על חיבתו למוסיקת הלאדינו. הפגישה הקצרצרה הזאת הניעה אותי לחפש את הקשר בין אומנות הפלמנקו למסורות היהודיות. במשך כשנה נברתי בארכיונים בספרד, ארה"ב וישראל, אך יותר מכל ליבי נשבה באגדה המספרת כי מקצבי הקומפאס, אותן מחיאות כפיים פוליריתמיות סוערות שהן הבסיס לנגינת הפלאמנקו הספונטנית בכל פאב אנדלוסי מצוי, נוצרו כאשר היהודים הושלכו לכלא בהמוניהם ופיתחו שפה של מחיאות כפיים במרווחי זמן שונים, מעין קוד סודי לתקשורת בין קירות הכלא הקודרים של האינקויזיציה. בהשראת האגדה חיברתי יצירה לתזמורת שבשיאה הנגנים מתבקשים להניח את כליהם ולהשתמש בידיהם כאילו הם המתקשרים בין הקירות:
בעודי כותב שורות אלו אני נזכר בליל אביב קריר של 2008 בו אשתי הטריה ואנוכי נטלנו חלק בג'אם סשן לילי במאורת צוענים בסקרומונטה, אותו הר הקדוש לצענים המשקיף על ארמון האלהמברה המפורסם בגרנדה. הג'אם, שנמשך עד הזריחה, כלל נגינת גיטרות, קינות צועניות וריקודים נוטפי תשוקה של אנשים בגיל שהיית מצפה לראות בבית אבות או מקסימום יושבים מול האח עם כוס תה וחתול ג'ינג'י על הברכיים. לאחר כמה "קופיטות", כוסיות של עראק מקומי חזק, נפתחו הלבבות ובנו של בעל המקום, צועני גדול מימדים כבן עשרים סיפר לי שבארון משפחתו בסלון עדיין שמור מפתח לבית אבות אבותיהם שגורשו מסביליה ומצאו מקלט עם קבוצת צוענים נודדת עד שנטמעו בה והפכו לצוענים בעצמם.
קטע שנכתב בהשראת הג'אם בגרנדה:
כשאני מחבר בראשי את התמונות הללו של סבי מרעים בקולו במערה, מילותיו של דה לוסיה, הצועני השיכור מגרנדה המתוודה על מוצאו היהודי, ועוד שלל חוויות עמוקות שאני חווה כמוסיקאי שבחר לבנות את ביתו בצד הזה של הים התיכון, אני מבין שהיכן שהוא כולנו פליטים המהדהדים בקינותינו ובשירינו געגוע למין חוף מבטחים של סובלנות, יצירה ושייכות. המקום הזה הוא במידה רבה בשבילי, המושבה הקטנה גיברלטר.
…
אריאל לזרוס הוא מלחין, גיטריסט, מרצה ודוקטורנט לקומפוזיציה באוניברסיטת בר-אילן. יצירותיו זכו לתהודה בין השאר בארה"ב, גרמניה וישראל. חבר באנסמבל "סנצה מיזורה" לתיאטרון מוסיקלי חדש. כיום מתגורר בראש-העין עם אשתו ימית ובנם אורי-לב.
.
קראו עוד:
פשוט נהדר
מרגש כל כך!!!!!!!!!!!מקסים!!!!!!עוד הרבה סיפורים ומוסיקה נוגעת ללב!!!!
אריאל , איזה כתיבה רומנטית ובאמת מאד מרגשת,
אבינועם
נפלא, תודה רבה
מרגש מאוד .
מצמרר אריאל. אני כלכך מבין כמה ספוג במקום הזה, גיברלטר. תודה רבה על השימור. קצת מקנא בך על החיבור לסבא ולמסורת במובן הרחב, המוזיקלי/תרבותי. אכן כולנו פליטים עם זכרונות וגעגועים ויצירה וגיוון. ריגשת עד דמעות