העצים צומחים גבוה (מחשבות לקראת המופע "שמיים וארץ", כרטיסים ודיסקים במתנה!)

שי צברי

[שני כרטיסים זוגיים למופע ושני דיסקים של "אבן גבירול פינת יהודה הלוי" יוגרלו בין המגיבים]

> המטפחת. אילנה אליה עולה על הבמה בקראקוב, מחזיקה בידה מטפחת אדומה. קרוב ל-10,000 איש ממלאים את אחת הכיכרות היפות של העיר. הם באו לראות אותה. עוד מעט היא תשיר להם את השירים שלמדה בבית, במבשרת ציון, מאביה החזן. הם לא יודעים, אבל עוד מעט יאחז אותם הקול המהפנט שלה וישתלט. יגרום להם לרקוד לצלילים שהגיעו מההרים הירוקים והרחוקים של הארץ המדהימה הזו.  הדהול (תוף דוד) יהלום בכוח, החליל והזורנה יקראו לקרובים ולרחוקים, והסאז (של אליהו דגמי הנפלא והחכם) ירגש ביופי בלתי נתפס. הם ירקדו. הם לא יודעים שכאן, במבשרת, בתל אביב או בירושלים אילנה היא כמעט סוד. שבין הופעה באסטוניה להזמנה למופע באמסטרדם היא כמעט ולא מוכרת. למה בעצם?


נסיעה לצפון.
"אחרי שיער נשרף העצים צומחים במהירות כפולה" אומר לי חבר. אנחנו נוסעים להופעה בצפון, ברמקולים מנגן האלבום של דודו טסה והכוויתים. "רוחי ת'ליפת" (נפשי כואבת), הוא שר, יחד עם הכינור של אחי סבו – סאלח אל-כוויתי – ועם העוד של הסבא שלו – דאוד – שעל שמו הוא קרוי. אני מביט מהחלון, אל האופק המחשיך. בצדי הכביש צומחים העצים. גבוהים-גבוהים.

מדינה בהפרעה. בנסיעה אחרת אני משמיע את הדיסק של אילנה לחבר (אותו חבר מהנסיעה ההיא). הוא עף. אנחנו מדברים על המצב הדו-קוטבי של המוזיקה הישראלית. מצד אחד נדמה לנו שבעשור האחרון קורים הדברים המדהימים ביותר במוזיקה הישראלית. דור חדש של מוזיקאים קם. הוא לא מתבייש לשיר את השפות והמנגינות של הוריו והורי הוריו. לא מוריד את הראש.
ולא משנה אם זה ביידיש, בערבית עיראקית, תימנית, פרסית או קווקזית. הוא שר ונדמה שהוא עושה את זה טוב מאי פעם – היער נשרף, אבל העצים צומחים גבוה ומהר – אמנים  כמו מורין נהדר, מרק אליהו, אוי דיוויז'ן, רביד כחלני, טריו איסתיקלל, שלום מור, התזמורות האנדלוסיות של אשקלון ואשדוד, ותזמורת ירושלים החדשה של עומר אביטל ויאיר הראל הן רק חלק מהדוגמאות (ויסלחו האמנים הנפלאים שלא הוזכרו כאן) משמרים ומעדכנים את המסורות שלהם. ומהצד השני נדמה שהזרם המרכזי של התקשורת, התרבות והקהל לא זכה להיחשף אפילו פעם אחת למוזיקה שלהם (למה בעצם?). גם פרץ אליהו המלחין הקווקזי-ישראלי (שהוא גם מוזיקולוג) חושב כך. "החלום שלי הוא שכל ישראלי ישמר לפחות שיר אחד של העדה שלו" הוא אומר בפשטות כובשת בסרטון שלמטה. זה גם החלום שלי.

שבע שנים. המפיק ניצן זעירא מתקשר אליי ומזמין אותי לפגישה. "עוד מעט זה שבע שנים ל'יהודה הלוי פינת אבן גבירול', הוא אומר. "בוא נעשה אוסף, אולי עוד הופעה". אנחנו יושבים במשרד שלו בתל אביב והראש נוסע. מה עושים שבע שנים אחרי המופע בהיכל התרבות שקיבץ עשרות אמנים לערב אחד לטובת רעיון (הזוי באותה תקופה) של שירת פיוטים?

העיניים בחלון. העצים צומחים גבוה. לאט-לאט (יחד עם אייל תלמודי שמנהל מוזיקלית וענב רביץ-ביקובסקי שמפיקה בפועל) מתגבש הרעיון לערב שיחבר בין השפה העברית לשפות שדיברו היהודים בגלויות השונות שלהם. נינו ביטון ישיר עם מיכה שטרית פיוטים מרוקאים ואלג'יראים, מרק ופרץ אליהו יעשירו את המנגינות של אתי אנקרי שתשיר בטוניסאית ויבצעו משלהם, אמיל וסניה קרויטור יצבעו בניב צועני-מולדבי את השירה התימנית של מוש בן ארי, ברי סחרוף ישיר בלדינו עם אילנה אליה ומורין נהדר, שיבצעו כל אחת בדרכה השונה שירים כורדיים (אילנה) ופרסיים (מורין) ודניאל זמיר יגיע עם ניגוני חב"ד ואוי דיוויז'ן ייתנו לו פייט יידישאי ושלום מור ישיר בגרוזינית.

"שמיים וארץ" – מופע ההמשך ל"יהודה הלוי פינת אבן גבירול" יתקיים יום רביעי 8.2.12 בהיכל התרבות, ראשון לציון, במסגרת כנס השפה העברית "לשון ראשון". כרטיס: 40 ₪ (להזמנות 03-9488668).

ינגנו: אייל תלמודי (ניהול מוזיקלי, כלי נשיפה), איתמר דוארי (כלי הקשה), גרשון וייסרפירר (עוד, טרומבון מצעדים, פסנתר, גיטרה), חגי ביליצקי (קונטרבס), שלום מור (טאר, עוד, גיטרה).

* שי צברי הוא זמר ויוצר, מופיע עם ברי סחרוף ורע מוכיח במופע "אדומי השפתות", העורך של האוסף "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" והמנהל האמנותי של המופע "שמיים וארץ".

39 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. יפה מאוד (:

  2. מעניין מאד. אילנה נשמעת מדהים!

  3. קצר ולעניין :)

  4. פוסט יפה יפה :)

  5. דיברתי על זה פעם עם י'. זה הכל קשור למשבר הזה של הדור שהגיע לכאן. היה לו את ההורים, מהם הוא ניסה לברוח, מהתרבות שלהם. ואחר כך נולדו לו ילדים. הילדים לא הבינו לאן נעלמה התרבות של סבא.
    וזה כבר לא משנה מה יותר טוב או מה יותר מתחנף לאוזן. זה מה יותר נכון. ונכון זה לדעת להתיחס להכל. לא להיות סגור. אין פלורליזם בדבר אחד. אין ליברליות בדבר אחד.

    • רפרם ושי,
      אני חייב לומר שקשה לי קצת עם הניתוח שלכם שמתעלם לגמרי ממקומו של הממסד התרבותי-פוליטי במדינה, מהשניה הראשונה שהגיעו לכאן אנשים מארצות האיסלאם.
      שכחתם שהתרבות שלנו נחשבה מההתחלה לסוג ז', ואפילו לא נחשבה תרבות בכלל.
      אינספור ציטוטים שמוכיחים זאת וניסיון החיים שעולה על הכל. גם כיום, למרות דודו טסה וריטה, אנשים מתביישים לדבר ערבית ולשמוע מוזיקה מזרחית ברבים, במקומות "מהוגנים" (למשל באקדמיה)
      ודבר אחרון, עם כל הכבוד לדודו טסה (ואני מאוד אוהב אותו), ישראלים שרים בערבית וכבר שנים, במקומות אחרים שרים בערבית ולא בקטע של "גילוי", ואף אחד לא ממש שם לב ונותן לזה ערך:
      הנה שתי דוגמאות מהחודשים האחרונים:

      הדוגמא השניה היא של נסרין קאדרי שרה שיר של הזמרת ווארדה ב"אייל גולן קורא לך", אבל הורידו את הסרטון מהיוטיוב.

  6. גם אני עף מהשיר של אילנה. ( :
    פנק אותי בדיסק כדי שאוכל להמשיך ולעוף.

  7. יהודה הלוי פינת אבן גבירול. ההופעה המיוחדת ביותר שהייתי בה, מעודי.

  8. תודה על כתיבה יפה .
    הזכרת אמנים נפלאים ואני בטוחה שישנם עוד רבים
    מוזיקת הבית'- היתה גם הנושא של תוכנית שלימה ששרו זמרות אנסמבל סירנות- שילוב של אתניקה וקלאסיקה
    לדוגמא-השיר הניפלא של פרץ אליהו-בירנינאי

    שוש

  9. אופיר, מישל עמר לא שר בערבית. הוא שר בג'יבריש. ואני אומרת את זה בצער.

    • גם דודו טסה, זה ממש לא העניין

  10. ואווו נשמע כמו הופעה ממש טובה וביום הולדת שלי. אז כרטיס מתנה?

  11. תודה לכל מי שאהב את הפוסט. זה משמח.

    אופיר: דווקא התייחסתי למדיניות כור ההיתוך ואפילו בכותרת. אני מסכים איתך שהייתה השתקה לגבי כל מה שפעל כאן שלא נכנס אל תוך המיתוס הכל-ישראלי, אבל חשוב להזכיר שזה פעל גם לגבי פולנים שדיברו יידיש או באו ח"ו מהמחנות, ולא רק לדוברי ערבית/קווקזית/ספיונלית…

    מסכים איתך שלשמוע דיסק של מוזיקה ערבית/עופר לוי/איציק קלה באוטו בסתלבט זה עדיין עניין עדין (וזה אנדרסטייטמנט) בכל מיני שכונות צפוניות. ולגמרי לא מסכים איתך לגבי מישל עמר שבאמת היה עדיף אם היה שר בשפה שהוא מבין (כמו שכתבה פה אישתי).

    אבל זו בדיוק הסיבה שאנחנו מקדישים את הערב דווקא לצדדים הפחות מוכרים של התרבות שלנו. אנחנו מנסים לעשות את זה בצורה קרובה עד כמה שניתן למקור, בשפות או ההגיות הייחודיות של העברית לכל ארץ ועם ההתאמות המתבקשות להיום.

    רפרם: אני מסכים איתך, ואחרי המופע נלך לאכול אצל הגרוזינים בגבעתיים. אופיר, אתה מוזמן.

    • קודם כל תשמרו לי מקום וחצ'פורי.
      דבר שני, כתבתי לתמר שגם דודו טסה, איך לומר, לא מצטיין במבטא ערבי. זה לא העניין, אלא עצם הרצון והלגיטימציה לשיר בערבית. זה רצון שקיים בפריפריה ולא פסק מעולם למרות ההתעלמות הממסדית. לכן אני אומר שצריכים להיות גם קצת אופטימים, כי יש שימור מסיבי של התרבויות האלה בבתי כנסת, בערבים מחתרתיים, בחדרי חדרים. להתעלם מזה=לקחת חלק פעיל בפעולת המחיקה. ומישל כהן הוא רק דוגמא לילד שזה השיר שהוא בוחר לשיר, חלק בלתי נפרד מהמסורת המוזיקלית שלו.

      שיהיה בהצלחה בערב המקסים וכל הכבוד על העשייה

  12. כתוב מרתק. תודה. ממש רוצה את הדיסק … בבקשה ;)

  13. אני מחוברת למוזיקה המהנה והמיוחדת הזו ואשמח להשתתף בערב המיוחד הזה .תודה!

  14. אופיר, העובדה ש"פולנים" הובילו את המהלך לא אומרת שאמא שלי ויתרה מרצונה על הכרות עם התרבות ממנה סבא שלי הגיע. בדיוק כמו שאם חברת כנסת תיזום חוק פוגעני כלפי נשים זה לא אומר שנשים, (או בעצם – הנשים), ויתרו מרצונן על השוויון.

  15. השיר של אילנה מעיף לגמרי. יש גירסה שלו גם באינשאללה שלום של יאיר דלאל וחברים.

    איפה אפשר להשיג את הדיסק?

  16. אופיר, בתוך ה"פולנים" (שאגב, הם ממש לא קבוצה הומוגנית, וחבל שאתה מזהה את "האשכנזים" ככאלה, בעיקר משום שלא פולנים הובילו את המהלך אלא בעיקר רוסים), היו גם אנשים שהמהלך נכפה עליהם, כמו שבתוך "המזרחים" שנכפתה עליהם השתקה, היו גם אנשים שאימצו את זה בחדווה (אוטוקולוניאליזם קוראים לזה, וזה עובד לכל הכיוונים).
    העבודה שאוי דיויז'ן עושים, והקושי העמוק, באמת עמוק, להחדיר את המוזיקה הזו בחזרה לתרבות הישראלית, מראה כמה חזק עבדה ההשתקה שלה.
    ועוד מילה על מישל מ"בית ספר למוזיקה". הבעיה היא שזו לא שאלה של מבטא, ואני מתפלאת שאף אחד מהאנשים ששמחו לגייס אותו לאיזה טיעוני טיעונים לא שמו לב לזה: הוא לא שר בערבית. הוא שר ג'יבריש מוחלט.
    אני לא יודעת ערבית עיראקית אבל דודו טסה לא מג'ברש. לא רק כי יש תרגום של המילים המושרות, אלא כי דוד שלו ישב באולפן עם האמנים השרים באלבום ותיקן להם את המבטא.
    אבל את אינתא עומרי אני מכירה טוב. ומישל לא שר ערבית. לשיר "אילטאדה גנורן", זה לא שיבוש מבטא. זה לא לדעת את המילים שאתה שר.
    ובמאמר מוסגר, יש לי אי נוחות להתבטא על העניין של מישל כהן בכלל, כי זו תוכנית מחרידה שעושה שימוש נתעב בילדים ולא צפיתי בה וגם את זה ראיתי רק בגלל הפולמוס שהתעורר סביב העניין. הוא בסך הכל ילד, ושום דבר מכל זה לא בא לבקר אותו.
    אבל העובדה שהוא (וכנראה לא רק הוא) לא מבין מה הוא שר – ועוד בטקסט כל כך יפה ומרגש – לא הפריעה לעשות ממנו חוד החנית של אני לא יודעת מה.

    • תמר, מאוד קשה לי. אני מרגיש שאת לא מנסה להבין מה טענתי. ולכן אכתוב שוב: אני לא מדבר על מבטא או הגייה נכונה או לא נכונה של המילים אלא על *רצון ולגיטימציה* לשיר בערבית בפריים טיים. זה העניין לגבי מישל ודודו ביחד. ההבדל הוא שבזמן שדודו עושה זאת בתור אקט של גילוי או חזרה לשורשים (שאולי יחלפו באלבום הבא), במקרה של מישל, בתור ילד שגדל על מוזיקה מזרחית ופיוטים בבית הכנסת, אינתה עומרי הוא אחד השירים שכל ילד מכיר (גם אם לא מבין מילה במילה או יודע להגות נכון. כמעט ואין זמר מזרחי שלא שר את אינתה עומרי ושירים אחרים בערבית בשלב כזה או אחר).

      מישל הוא לא חוד חנית. אני רואה אותו כדוגמא מצויינת למשהו שקיים בארץ כיום וזוכה להתעלמות. לא הייתי אומר שהוא חוד חנית אבל הסיפור שלו מראה משהו מאוד מעניין.
      http://cafe-gibraltar.com/2011/11/26/reeducate/

      בקיצור, אני סה"כ רוצה להגיד דבר שנכון לגבי הפוסט הנוכחי והאמת שגם נכון בכלל לדברים שאנחנו עושים כאן בקפה גיברלטר, והוא שההתבאסות שלנו על חוסר המגוון והרב תרבותיות לפעמים לא נכונה ועושה את פעולת המחיקה בעצמה. תרבויות משתמרות כאן באלף דרכים, שהרבה מהם אנחנו בעצם לא מעוניינים לראות. החזון של פרץ אליהו מתקיים ברוב המקרים- יש מרוקאי שלא מכיר פיוטים מרוקאים? או עיראקי? בתור ילד נורמלי לגמרי באשדוד, הכרתי פיוטים של לפחות 5 עדות שונות (ולא גדלתי אצל הורים עם נטיות אנתרופולוגיות). לפעמים אנחנו נוטים לחשוב, מכל מיני סיבות, שרק פעולות כמו של דודו טסה או רביד כחלני יש להן ערך, אבל ברגעים כאלה צריכה לבוא הענווה ולהזכיר לנו שגם ילדים שקוראים בתורה בתימנית בבית כנסת, גם הם משמרים בזה תרבות, למרות שאין שם גיטרות ותופים :) מה שחשוב לעשות בעיני, זה להאיר את פעולות השימור המחתרתיות האלה באור יקרות ולשים אותן במרכז הבמה.
      מציע לקרוא את הרשימה של אלמוג בהר ששואל את השאלה על טרנד הפיוט- "אורח לרגע או ידיד נפש?"
      http://cafe-gibraltar.com/2010/10/03/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%97-%D7%9C%D7%A8%D7%92%D7%A2-%D7%90%D7%95-%D7%99%D7%93%D7%99%D7%93-%D7%A0%D7%A4%D7%A9/

  17. איזה יופי!

  18. זה כזה כייף שאתה כל פעם מפתיע אותי מחדש, תמשיך תמשיך…

  19. תודה שרון ואדם.

    הפועל: את הדיסק של אילנה שבו מופיע השיר אי אפשר להשיג בחנויות כרגע. חברת התקליטים שהפיצה אותו נסגרה ואני מקווה שיימצא מי שירים את הכפפה. בינתיים תוכל לשמוע את גרסאות המקור ביוטיוב.
    אתה יכול להתחיל כאן:

    אופיר: לדעתי החזון של פרץ אליהו לא מתקיים כאן באופן טבעי בסביבות שהן לא מסורתיות, ולכן אני חושב שמה שקורה כאן בקפה גיברלטר ויקרה אינשאללה בערב המופע ביום רביעי חשוב עבור התרבות שלנו. נדבר על זה מרק חרצ'ו בקרוב.

  20. אני לא מבין את חילוקי הדעות עדיין.
    אני לא מחשיב "מוזיקה מזרחית" כמשהו שקשור לשורשים מסויימים של מישהו מאיתנו. זו מוזיקה ששייכת למגזר "סוציו אקונומי" חדש שנוצר פה בישראל. זה מגזר שלא קשור כמובן לכסף, אלא יותר ליחס אליו. אני לא גדלתי על פופ יווני וגם לא ההורים שלי. כשצילמתי עם חביבה, בג'רבא, את הפייטן יעקב בשירי ז"ל, כשהוא שר שירי אהבה לחביבה מסיקה, אלו היו דברים שאמא שלי התרגשה מהם.
    כשהיא שומעת "מוזיקה מזרחית", היא מרגישה הזדהות רק אחרי כמה מילים. ההזדהות שלה היא לא עם המילים ולא עם הזמרים, אלא רק בתוך המנעד שהכניסו אותה פה בישראל. כתוניסאית. כמזרחית חדשה. היא אמורה לאהוב את איציק קלה. למה? ככה.
    וזה בדיוק כמו הדיבור על אוכל מזרחי. כאילו הוא זהה בכל מקום. כאילו אוכל תוניסאי קשור באיזשהו אופן לאוכל תימני או עיראקי.
    ברור שפיוטים היו בהרבה בתי כנסת לא מהיום. אבל החלוקה גם שם היתה ברורה. אני יכול לומר בפירוש, מי שנתפש כ"משכיל" נתפס גם כמשתכנז. אם מישהו מהמשפחה שלי למד פילוסופיה בצרפת, כמו הרבה תוניסאים יהודים (ואלג'יראי מפורסם אחד) אז הוא השתכנז ולכן המוזיקה של איציק קלה לא אמורה לדבר אליו. אלו רבדים הרבה יותר עמוקים שהרבה נכנסו אליהם בגלל גטאות מטופשות של אנחנו והם. אני שם זין כמובן על ההגדרות האלה וכמישהו קורא לי משתכנז ואני רואה שהוא שומע דוקא "מוזיקה מזרחית", אני לא מבין איך הוא לא מסתכל במראה ורואה דבר נורא בסיסי. משהו שלא קשור ל"אשכנזיות", אלא משהו שקשור לשינוי מסורת. שינוי מסורת ואימוץ מסורת חדשה.
    זה אגב קשור גם לערבים ישראלים. פלסטינים שחיים כאן בישראל. הם כולם מילואימניקים. בקטגוריה הזו.
    הביצוע של אינתא עומרי מתקשר למין סחבקיות מחודשת שאום כולת'ום זכתה לה. הוא הופיע בפריים טיים רק בגלל שהוא מתקבל אצל "המילואימניקים". אצל אנשים שלא רואים בזה איום למדינה בגלל שהוא מת, בגלל שהוא חסר משמעות. בטח מול אחמדינג'אד או וואט אבר. לא פוגעים בכלום חשוב, אבל מרגישים גברים של החברה הישראלית. קוראים לתוניסאי משתכנז אחרי שהם ברחו הכי רחוק מהמסורת שלהם. זוהי ש"ס ואלו חלקים גדולים של היצור כלאיים שנוצר פה. נוצר מפחד וממשיך בעידודה של החבורה הוותיקה.

    • רפרם היקר, בהחלט אף אחד לא צריך לקרוא לך משתכנז, אבל שים לב שגם אתה נופל לבור הזה ומגדיר מיהו מזרחי ומהי מזרחיות. מי שמך לקבוע שמה שנחשב כמוזיקה מזרחית הוא לא מזרחי? מה, אתה מתכוון בגלל שיש שם פופ ורוק יעני? כי זה היה שם מאז ומעולם (גם אצל חביבה מסיקה ואצל כל המוזיקאים היהודים בארצות ערב, כלומר מוזיקה מערבית-פופולרית).
      כן, נהייתה כאן בארץ כתוצאה מהממסד ייצור כלאיים חדש שנקרא "מזרחי" שהיא קטגוריה רב תרבותית (שיכולה להכיל בתוכה גם טורקי וגם מרוקאי למרות שאין המון קשר בין התרבויות). זאת זהות שצריך לחגוג אותה.

      שי ותמר, קודם כל הלוואי עלי זוגיות כמו שלכם. דבר שני, אתם אומרים "בסביבות שהן לא מסורתיות" ובעצם קולעים בול למה שאני טוען פה: השבוע שמעתי על סקר שאומר ש- 80% מהישראלים מאמינים באלוהים. ועוד קודם, היה לי ברור שרוב רובו של הציבור הוא מסורתי ומעלה, כלומר כן מכיר פיוטים ויותר מכך. לאנשים שמסתובבים במרכז ולא בפריפריה נחמד לחשוב שהם מחדשים איזה מסורת עתיקה, אבל האמת היא שרוב הישראלים הם מסורתיים ומשמרים. אני מבין שטרנד החזרה לפיוט והקבלה של "מוזיקה אתנית" פונה לאותם 20% חילונים לגמרי, שהם בעלי הכוח (חילונים-אשכנזים ששולטים בתקשורת, בתקציבי התרבות ובטרנדים). זה מאוד מוגבל ובעייתי, כי טרנד סופו להתחלף. וגם כי המסורת עוברת פה רידוד כדי להישמע ממלכתית למיעוט הזה.

  21. אופיר, אני מבינה מה אתה אומר על מישל כהן.
    אבל אני גם חושבת שאתה מחיל את המקום שאתה בא ממנו על כל העולם. אני גדלתי בכל מיני מקומות, כולל שלוש שנים פורמטיביות באשדוד, והפיוטים היחידים שאני מכירה הם זמירות שבת מאבא שלי השמו"צניק (סיפור ארוך) וקצת קרליבך כי אמא שלי והוא היו חברים. הערבית שלי – משני הצדדים – לא הייתה מוזיקלית. היא היתה שפה שליוותה את הילדות שלי והייתה גם משהו קולינרי ברור, אבל המוזיקה שלה הגיעה הרבה אחר כך, ובדיעבד. אמא שלי נדהמה לגלות שאני יודעת את המילים של אינתא עומרי, והיא מצרייה.
    ואגב, החברות שלי האשדודיות החילוניות לא הכירו חמישה פיוטים. אפילו לא פיוט אחד. כך שכן, אני מסכימה עם שי (ולא בקטע שלום בית :)) – בסביבות לא מסורתיות הדבר שאתה קורא לו טבעי, הוא לא טבעי.
    מה שאני רוצה לומר בזה הוא בסך הכל שהתמונה מורכבת. כלומר, אני האדם האחרון שיערער על הקביעה שהיתה השתקה ברורה וארוכה של המוזיקה הערבית לגווניה, מזרחית, יהודית, הכל כולל הכל.
    אבל התמונה הגדולה כוללת עוד מרכיבים. למשל חילון, למשל התפיסה של היהודי החדש (שאגב אימץ איזו תפיסה רומנטית-מדומיינת של "הערבי" הילידי, כולל שפם ושברייה, ודחה כל סממן של הדוס מהשטעטל). למשל דחייה של המסורתי (הדתי, היהודי, המקומי, הישן), לטובת איזה רעיון מומצא של מה זה מודרני ומתקדם.
    זה לא או או. או דודו טסה כפרעליו, או ילדים שמתפללים בתימנית בבית כנסת (ואני אומרת את זה כמי ששני ילדיה עונים אומן בסוף הקידוש :)). זה גם וגם, ולשמחתי הגם וגם הזה פועל בהרבה מישורים.

    בסופו של דבר, גם, חשוב בעיני שהמוזיקה תהיה טובה. בגלל זה אני מתעכבת על הערבית באינתא עומרי. ממישל כהן עצמו אין לי דרישות או ציפיות. שוב, זו תוכנית מבחילה וצר לי שילדים משתתפים בה. אבל מהאנשים שעשו ממנו דגל הייתי מצפה שיתעכבו על הנקודה הזו. (וכן, ההפרדה בין המזרחית לערבית, כלומר שזה לא ככ חשוב לדעת ערבית, היא בעיה חמורה בעיניי – אבל מספיק עם המגילות).
    ברכות על ראשך. האתר שלך מגניב.

  22. רפרם, אתה מהמם! אמרת דבר מאד נכון עם המילואימניקים ואינתא עומרי, ואני מסכימה איתך גם עם העניין של המוזיקה המזרחית (כולל המרכאות) – לא שאני מתכוונת להיכנס לגוב האריות הזה, וכמובן עם העניין של האוכל.
    ברם, אין מה לא לאהוב באיציק קלה. הוא זמר הורס.

  23. אני אוהב את איציק קלה. אבל לא בגלל שהוא מזכיר לי את הפיוטים ואת המוזיקה שאני מכיר מילדות. וזה בדיוק העניין

  24. אה, זה ברור.

  25. הדיכוי שבהחלט היה, לא נגמר רק במוזיקה, או שפה. גם המוני אנשים שעלו לארץ נעשו חילונים, הרבה מבחירה אבל זה היה הלך הרוח והיה לו כוח אדיר. בטח בקיבוצים בהם להיות דתי היה מילה גסה. לא בכדי היום יש התפוצצות וחזרה לשורשים של הדת (בין היתר).
    אני לא זוכר מי אבל היה המשורר שכתב על כך שהדור הראשון של העולים יהיה הכי אנטי בכדי לברוח מהשורשים הגלותיים, הדור השני ימשיך את הקו והשלישי כבר יחזור לשורשים, לעדה, לשפה, לדת.

  26. זה נכון מאוד יאיר, אבל צריך לזכור שזו מגמה שהתחילה כבר בארצות המוצא (כולל עירק, מצרים ומרוקו) ושהייחוד שלה הוא בעוצמה ובשיטתיות של הממסד.

  27. והנה השיר שאילנה שרה בביצוע מוצלח של איציק קלה הצעיר. לטובת שלום הבית:

  28. אהבתי את הפוסט והתגובות. הדיון מעניין!
    מה שאני לומדת ממנו, שזה שאת המוסיקה המגוונת המעניינת והאיכותית אפשר למצוא גם רחוק (ואז צריך חוקרי מוסיקה) וגם קרוב (ואז צריך חיבור לאינטרנט ולפעמים אפילו זה לא הכרחי).

    בעניין אילנה אליה – באמת חיפשתי את הדיסק הקודם שלה (בשתי הזדמנויות, בעקבות שני הפוסטים של עמוס נוי), ולא ניתן למצוא אותו. ממש חבל!
    את הדיסק האחרון – שירה – קניתי, אבל לא הצלחתי להתחבר אליו. הרגשתי שזה דיסק יותר למביני עניין, ולא כ"כ לציבור הרחב. אבל מי יודע… אולי זה עוד יקרה לי. שמעתי אותו רק פעמיים.

  29. בדיסק זכו- יאיר ואבי
    בכרטיסים- ענבל ושלי
    בדקו מייל :)

  30. שי התותח!
    תענוג לקרוא את הפוסט שלך, לשמוע את היצירות שלך, ולקבל איתך את השבת (חוויה נפלאה היתה להאזין לך ביום שישי ברשת ג').
    כמו אחוזי דיבוק – התקשרנו לכל בן משפחה שכבר נחשף אליך (וגם לכאלו שעוד לא..) כדי להאזין לך ולשמוע איך אתה מפרגן לכל שם של זמר שיצא מפיך.
    ממתין בציפייה ליצירה החדשה שבדרך, ומאחל לך שתמשיך לצעוד בדרכך הייחודית, ושתגיע רחוק כמה שרק אפשר (ועם אופי וקול כמו שלך – הקלישאה "השמים הם הגבול" הופכת למציאותית מתמיד).
    מי יתן, ועוד רבים יזכו להחשף אליך וליצירותיך (הרווח כולו שלהם!). אני כבר הרווחתי..
    נתראה גם ביום רביעי הקרוב כמובן, ואם נצליח – גם ניגש שוב בסיום המופע לפרגן ולהחמיא..

    יישר כח!
    אופיר
    (וההורים, האחים, בני הדודים וכל השבט העדני שלנו שיגיע ביום רביעי להתענג מהאמנות שהכנת לנו..)

  31. יופי של פוסט!

    הדיסק הראשון של אילנה אליה באמת נעלם מ"סיבות מסחריות", אם כי הוא צץ לפעמים בכל מיני חנויות… על שיר מצמרר אחד מתוכו נכתב בקפה גיברלטר כאן
    http://cafe-gibraltar.com/2011/04/03/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%A6%D7%99%D7%98%D7%95%D7%98-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%A4%D6%BC%D7%95%D6%BC%D7%9C-%D7%A9%D7%9C-%D7%98%D7%91%D7%A2/

    הדיסק "שירה" הוא באמת שונה ולא קל לשמיעה "מרפרפת". אבל שווה את המאמץ – כתבתי עליו בקפה כאן
    http://cafe-gibraltar.com/2011/12/24/shira/

  32. תודה רבה.
    זו פעם ראשונה ששמעתי חלק גדול מהזמרים ומהנגנים.
    מורין נהדר מהפנטת. שלום מור הורס.
    הייתם מקסימים!
    ובתור בונוס הזדמן לי סו"ס לקנות את הדיסק של אילנה אליה.
    סחתיין! ושוב תודה.

  33. שי היקר,

    אם אליעזר בן יהודה נחשב ל"מחייה השפה העברית", אז מבחינתי בערב הזה, אתה שי, היית "מחייה הבמה העברית"!
    עונג גדול היה לנו להתוודע ליצירות המקוריות האלה, ללחנים המרשימים, ולקולות ("הפנינים") המהפנטים שבחרת למופע.
    אני מצטער בשביל כל אותם אנשים שלא זכו להיות נוכחים בערב הזה, אבל מופע שכזה הוא באמת חד פעמי.. אני לא מאמין שניתן לשחזר ערב מרגש כזה בבית התרבות, שבסופו של דבר אכן הפך, בזכותך שי, ל"בית התרבוש" כפי שקראת לו.. (בכל מקרה – ממליץ בחום לקנות לפחות את הדיסק הכפול של המופע – "יהודה הלוי פינת אבן גבירול").

    לכל ההתרגשות הזו, מתווספת השמחה מהיצירה המופלאה והחדשה שלך – "תפילת הדרך" – לחיי הילד ההוא עם דמעות התסכול בעיניים והכיפה על הראש ולחיי הדרך שעברת מאז! רק שלא תגמר..

    תודה רבה על ערב בלתי נשכח!
    ושבת שלום ומבורכת!
    אופיר (בשם כל השבט..)

  34. כמי שנחשפה בפעם הראשונה לשירה הנפלאה בערב המופלא בראשון לציון, אשמח לשמוע אם יש הופעות נוספות בקנה בעקבות ההצלחה, או האם ההקלטה של המופע לגלי צה"ל תייצר גם דיסק של המופע.
    היה קסום ומופלא.
    תודה

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות