ארץ עיר: אורלי נוי

עיראק. אמצע הדרך בין ישראל לאיראן.

.

אספהאן. עיר הולדת הורי, עליה אומרים בפרסית اصفهان نصف جهان, 'אספהאן היא חצי העולם'.

 .

זכרונות ילדות. לפעמים באופן מבהיל.

 .

הבוגונוויליה שצמחה לתפארת בחצר ביתנו בילדותי, ושאהבתי במיוחד בגלל שמה, שבפרסית משמעו 'פרח של נייר'.

.

כל צמח שניסיתי אי-פעם לגדל.

.

Ten New Songs של לאונרד כהן, בגלל השיר 'אלכסנדרה עוזבת'.

.

לה סטרדה של פליני. איך שג'ולייטה מסינה ריסקה לי את הלב בסרט הזה, זאת חוויה שלא חזרה על עצמה בעוצמה כזו יותר אף פעם.

.

'הינשוף העיוור' (بوف کور) של הסופר האיראני צאדק הדאית שהתאבד בגיל 48. פעם היה נהוג שלא לתת למתבגרים וצעירים לקרוא את הספר בגלל עומק הדיכאון. כשקראתי אותו הבנתי למה.

.

עזרא נאווי. ההתגלמות הכי מדוייקת שאני מכירה ל'במקום שאין אנשים השתדל להיות איש'.

.

בגיל 42 הגעתי סוף סוף לעשות משהו שגם יש לו שם. מתרגמת.

.

שני התרגומים של אורלי נוי לספרים "שקיעת הקולונל" ו- "דודי נפוליאון", הם הספרים הראשונים שתורגמו מפרסית לעברית. הספרים יצאו לאור לאחרונה בהוצאת "עם עובד".
 .
4 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. איזה יופי של רזומה. איזה יופי של קורות חיים, אהבות וחשש.

  2. לפי מה בוחרים אנשים למדור הזה?

  3. באנתרופוסופיה מציירים פראבולה יפה שלפיה בגיל 42, בדיוק כמו ברגע הלידה (בפראבולה זה יוצא ממול) החיים מתחילים מחדש. אז שיהיה במזל טוב, לך ולמדור. (יפה ש"אלבום" בא אחרי "דומם." וביהדות בכלל מתחילים משם, ומתקדמים אחרת — לידיעת המדור: דומם, צומח, חי, מדבר….

  4. כמה אהבתי!

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות