פרויקט ספייק לי: רדיו ראהים

עדי קיסר

מתישהו בתחילת שנות האלפיים גרתי בניו יורק. גרתי בדירה עם חברים בברוקלין, באיזור ווילאמסבורג שהפך למעין מושבת היפסטרים עם השנים. האיזור שגרתי בו היה דרומי לאיזור בתי הקפה והפאבים שבדיוק אז התחיל לפרוח ולהתמלא באמנים צעירים. זה היה איזור שיש בו מיקס מוזר של שחורים, היספאנים, חסידי סאטמר ואנחנו, בניין שלם של צעירים, רובם ישראלים מבולבלים שהרגע חזרו מדרום אמריקה, שבאו לקחת ביס מהתפוח הגדול ולראות כמה הם קטנים בתוך ניו יורק הענקית.

כשאתה גר בעיר כמו ניו יורק אתה מרגיש כמו בסרט, ולא רק בגלל שזה ג'ונגל בטון עוצמתי ומסתובבים בה טיפוסים די מוזרים, אלא גם בגלל שניו יורק היא תפאורה לכל כך הרבה סרטים שראית בעבר, שהכל הופך מוכר מהר. לפעמים זה הרגיש כמו ניו יורק של סקורסזה, לפעמים זו היתה ניו יורק הנירוטית של וודי אלן ולא מעט פעמים זו היתה ניו יורק של סיר הלחץ המבעבע זהויות של ספייק לי. אני לא זוכרת מתי ראיתי את הסרט "עשה את הדבר הנכון", אני פשוט זוכרת שיותר מכל מה שזכרתי ממנו, היה את הדמויות שיש בסרט הזה. הדמויות הצבעוניות והחד פעמיות שספייק לי יודע לצייר כל כך טוב. ומתוך כל הדמויות האלו רדפה אותי דמות אחת שהכרתי בסרט ואחר כך ראיתי בשר ודם ברחובות שגרתי בהם, בסאבווי שלקחתי לעבודה. קוראים לה רדיו ראהים.

ראיתי כל כך הרבה תאומי רדיו ראהים בניו יורק. אותם צעירים שחורים וקשוחים שמסתובבים ברחובות בפארקים או ברכבות עם בום בוקס שמשמיע מוזיקה, בדרך כלל היפ הופ, בווליום גבוה. בניגוד לכל אלו שהביטו בהם בעיקום פרצוף ברכבת, בניגוד לאלו שהתעלמו מהם בנימוס אמריקאי, הסתכלתי על הרדיו ראהימים והבנתי אותם, כי הבנתי את רדיו ראהים כמו שספייק לי הסביר לו אותו. והיתה לי אליהם חיבה מיוחדת למרות שאף פעם לא החלפתי איתם מילה ולא העזתי להישיר אליהם מבט אלא רק להגניב מבטים מהוססים שאולי ירמזו להם שאני מבינה משהו על הקיום שלהם בעולם. ואולי גם זה דבר יומרני מצידי לומר. מה שלא יהיה, הרגשתי סוג של סולידריות שקטה וניסיתי שמשהו מההרגשה הזו שלי, יזלוג אליהם.

ב"עשה את הדבר הנכון" רדיו ראהים הוא דמות שולית של צעיר שחור שמסתובב ברחובות השכונה ללא מטרה נראית לעין, עם בום בוקס אימתני שמשמיע ללא הפסקה את השיר Fight the Power של פאבליק אנמי.

רדיו ראהים הוא ההוא מהשכונה שאף פעם לא יצא מהשכונה. ההוא שאין לו השכלה ואין לו כסף וכפועל יוצא מכך, אין לו עתיד. כל מה שנשאר לרדיו ראהים, אדם שאין לו כוח ואין לו השפעה ממשית הוא ללכת ברחובות ולהשמיע מוזיקה. המעשה של רדיו ראהים הוא לכאורה פשוט. הוא מנגן מוזיקה פופולרית אבל בעצם זה מעשה של התנגדות מול השיטה, מול החברה, מול התרבות השלטת. מעשה שמפר את הסדר הטוב.

לצעיר שחור שגדל בשכונות ללא תקווה בארצות הברית, כמו רדיו ראהים, הדבר היחיד שנותר הוא להסתובב בשכונה שלו ולנגן בקולי קולות את שיר המחאה Fight the Power, שחלק ממילותיו מבטאות את הניתוק שמרגישים כל כך הרבה צעירים שחורים מהחברה שהם חיים בה ומסמלי התרבות שלה כמו שמדגים הבית הזה של השיר:

Elvis was a hero to most
But he never meant shit to me you see
Straight up racist that sucker was
Simple and plain
Mother fuck him and John Wayne
Cause I'm Black and I'm proud
I'm ready and hyped plus I'm amped
Most of my heroes don't appear on no stamps

רדיו ראהים הוא הבחור המגודל והמפחיד מהשכונה שכשאתה מדבר איתו אתה מבין שלא חסרים לו אינטיליגנציה, רגישות או הומור. בסצנה שבה רדיו ראהים מדקלם למוקי את המעשייה על אהבה ושנאה, על טוב ורע, אנחנו מבינים שרדיו רחים לא למד באקדמיה, אבל הוא יודע משהו על יחסי הכוחות שקיימים בחברה, על המאבק הבלתי פוסק ביניהם ועל הקשר של כל זה אליו.

 כשרדיו ראהים נכנס לפיצריה המקומית של האיטלקים בעל החנות צורח עליו שיכבה את המוזיקה שלו, שהוא מפריע ללקוחות שלו ומאיים עליו שאם לא יכבה את הרדיו שלו, הוא לא יקבל שירות. הקונפליקט שמוצג לאורך כל הסרט בין האיטלקים מהפיצה לשחורים מהשכונה מבטא את הקונפליקטים בין המהגרים השונים בארצות הברית כולה. בתחילה רדיו ראהים מתנגד לציווי אבל בהמשך מציית, גם אם הפרצוף שלו זועם לכל אורך הסצינה. כשרדיו ראהים מבקש אקסטרה מוצרלה, סאל מסביר לו שהוא צריך לשלם אקסטרה של שני דולר. רדיו ראהים מביט בו ויודע את מה שכבר ידע, שבחיים משלמים על הכל. במחיר מופקע.

התקרית הבאה של רדיו ראהים בסיר לחץ הזהויות מגיע בסצינה בה נגמרות לו הבטריות של הבום בוקס. הוא ניגש לחנות המכולת של האסייתים בשכונה ומבקש מהזוג שמנהל אותה את סוג הבטריה שהוא רוצה. גם כאן, כמו שאפשר לשער, יתרחש פיצוץ שמבטא את המתח בין המהגרים השונים. בכל הסצינות בהן רדיו ראהים בא באינטרקציה עם מהגרים ממדינות שונות הוא מופיע בפריים אחר מהם. הם בפריים אחד, הוא בפריים אחר – כדי להדגיש את הניתוק בין הצדדים, מה שלא קרה בסצינה עם מוקי השחור בתחילת הסרט. כשהמוכר האסייתי לא מבין איזה סוג בטריות הוא רוצה רדיו ראהים צועק עליו שוב את הסוג המבוקש, צורח "תלמד אנגלית" ומקנח ב"מאדרפאקר". הפעם היחידה בסצינה הזו שרדיו ראהים נראה מבסוט היא כאשר בעל המכולת האסייתית מחזיר לו קללה משובשת בחזרה – "מאדרפאקר יו!" – שמוציאה ממנו חיוך ואת האמירה, "אתה בסדר, בנאדם.." וברגע אחרי חוזר לריב איתו.

נראה שכשרדיו ראהים נענה באופן שבו הוא מדבר, כשמבינים את קוד ההתנהגות שלו, את השפה שלו, הוא מבסוט מהשיחה.

בהתנגשות האחרונה בין הפיצה של האיטלקים לשחורים, האות לפריצת המהומות ניתן עם שבירתו של הרדיו של רדיו ראהים על ידי סאל בעל הפיצריה שצורח על רדיו ראהים "הרגתי את הרדיו שלך." הרדיו של ראהים והשבירה שלו מדגישים כמה המאבק הזה הוא  מאבק בין תרבויות שונות, שתיהן תרבויות שוליים שצריכות להסתדר ביחד בשכונה של מצוקה והזנחה.

את התגרה ההמונית שמתפתחת מהשבירה של הרדיו מפסיקה המשטרה, הזרוע הקצרה של הממסד. הממסד שאחראי לכל הסיטואציה הזו מלכתחילה. בניסיונם להפריד בין הצדדים, חונק אחד השוטרים את רדיו ראהים עם אלה. הממסד הוא שהורג בסופו של דבר את רדיו ראהים. לא האיטלקים, לא האסייתים. אותו ממסד שלא הותיר לרדיו ראהים הזדמנות לחיות מההתחלה.

2 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. הזכרת לי עם ה "מאדאפאקר" –
    סיפר לי כאן (אוסטרליה) נהג מונית הונגרי אחד שהוא הלך לסדר פעם משהו במשרד ממשלתי . הוא ניסה שוב ושוב להסביר מה הוא רוצה והפקידה התעקשה שהיא לא מבינה את האנגלית שלו. בסוף הוא אמר לה שתלך להזדיין. היא אמרה לו "אדוני, איך אתה מדבר?" והוא ענה "את זה דווקא הבנת מצויין!"

  2. רדיו ראהים הוא בעיני יותר מכל הנשמה של הסרט. נשמה שנחנקת עד תום.

    וריספקט על הפרויקט!

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2016 כל הזכויות שמורות