"לפני המהפכה": להביט במראה דרך טהרן

רפאל בלולו

איראן של השאה, לפני המהפכה המוסלמית או מהפכת הסטודנטים של 1979, משתקפת בסרטו של דן שדור "לפני המהפכה" כהתגשמות החלום האמריקאי, או בעצם האיראני, בשביל אלפי הישראלים שחיו ועבדו בה כחלק משליחות מדינית רשמית או כנציגים עסקיים של חברות ישראליות בטהרן. בעזרת חומרי ארכיון ביתיים שצולמו במצלמות 8 מ"מ בידי אותם הישראלים וראיונות עכשוויים מתאר שדור מערכת יחסים מורכבת בין השלטון האיראני והאזרחים הישראלים שהיו נציגים של מדינת ישראל ותעשייתה. שדור, שבילה את שנותיו הראשונות בטהרן יחד עם משפחתו, מביא סיפור אישי מעורר מחשבה, מתסכל פוליטית ומקומם, אך בו בעת מצליח להיות מרתק, מרגש ויפה. הערבוב בין חייהם האישיים של הבמאי ומשפחתו עם האירועים המהפכנים שמהדהדים ברלוונטיות שלהם גם בפוליטיקה של ימינו הוא לב הסרט. שדור לוקח אותנו לרגע מכריע בהיסטוריה המודרנית של המזרח התיכון ומאיר אלומה ביקורתית, אך גם אוהבת וחומלת, על הישראלים שלקחו חלק בהתרחשות.

3466573637

טהרן, שנות השבעים. ישראלים רבים נוהרים למדינה שמבקשת למצב את עצמה כמעצמה. תעשיית הנפט והריכוזיות השלטוניות מביאה את השאה, שבין היתר רוצה להתקרב לארצות הברית, לכרות ברית פוליטית עם המדינה היהודית המנודה. ישראל רואה בהזדמנות זו אמצעי לחזק את מעמדה באזור, לנהל מערכת יחסים חמה עם מעצמה מוסלמית ועל הדרך גם להרוויח הון לא מבוטל. היא שולחת לאיראן מהנדסים, נציגים דיפלומטים וחקלאים שעוזרים לכלכלה המקומית לפתח תשתיות. כמובן שתעשיית הנשק לא נפקדת ומשלוחי נשק, יחד עם אנשי בטחון, עושים את דרכם לאיראן. מן הצד ההפוך, משלחות של דיפלומטים ואנשי עסקים מגיעים לישראל להשתלמויות והתייעצויות הדדיות. הכסף הגדול שזורם בין שני הצדדים והאינטרס מאפשרים לישראלים להתיישב בחלקה הצפוני והעשיר של טהרן ולחיות בקהילה סגורה ועשירה. במקביל לחוויות החיים הטובים, אלו שהיו שונים כל-כך מהאתוס הציוני-אשכנזי של ישראל, שהאדיר באותן שנים את הצניעות והפשטות, מתנהלת לה טהרן השנייה. חלקה הדרומי, העני, חסר התשתיות והבוער בזעם ובתסכול.

1497972-5 (1)

שדור עושה בתוך הסרט מהלך יפה וחכם. התיעוד הארכיוני האישי בחומרי הגלם הצבעוניים, העזים ומלאי הנוסטלגיה (כפי שסרטי 8 מ"מ יכולים להיות), מקנה לסרט מבע של זכרון חיובי, מעולם שאינו קיים ועבר, אך שהערגה אליו גדולה ואפילו מכוננת בחייהן של אותן משפחות ישראליות צעירות. לצד זאת הוא משתמש בחומרי ארכיון חדשותיים ועושה עריכה מקבילה בין אירועי התרבות והראווה לבין דימויים של איראן הענייה והמבעבעת בכעס ובמרד. להוסיף על כך, הראיונות שמציג שדור בישראל עם אותן משפחות צעירות, שבינתיים הפכו למשפחות מבוגרות, מביאים, ללא מילים מפורשות, נוכחות בורגנית אמידה. הראיונות מתמקדים באנשים המדברים, אך החלל מספר סיפור מקביל – מדובר בישראלי הישן, “מלח הארץ". הבתים גדולים ויקרים והאנשים הניבטים אלינו עטורי סמלים המסגירים את זהותם הכלכלית האמידה.

befrore4

ומהן השאלות המרכזיות אותן הסרט מעלה? ובכן, שדור מבקש לברר מה היתה תרומתה בפועל של ישראל לדיקטטורה של השאה. מדובר גם במובנים פרקטיים – עזרה ביטחונית ומשקית, שאפשרה לשאה לשמר את שלטונו עד לנקודה מסוימת. הוא מציע את השאלה הרלוונטית ביותר לכאורה לשיח האקטואלי – האם וכיצד ישראל ביססה את התשתיות למה שיהפוך בימינו ל"איום הפצצה האיראנית". הוא מבקר, גם אם בסלחנות יחסית (המעוררת כעס לצד הזדהות), את האופן בו בני אדם יכולים לומר "לא ידענו", לגלות אדישות כלפי פגיעה בבני אדם אחרים רק בשל האינטרסים שלהם, להיתמם תחת ניסוחים פקידותיים-פונקציונליים נוסח "זה לא מענייננו, אנחנו רק נותני שירותים", אך בעצם לשתף פעולה עם דיקטטור שמדכא את עמו באכזריות. שדור מעדיף להישאר באיראן אך נותן הצצה, דרך מכתביהם של הישראלים בטהרן למשפחותיהם, גם לאופן בו ישראל הרשמית והתקשורת שלה מציגים את המהלכים הפוליטים שמתרחשים שם. כמובן שהפן האיסלאמיסטי ה"אלים" מקבל מימד צר ואנטי-מערבי, אולי כדי לומר משהו על ישראל המערבית, אולי כדי לחזק את השאה ממערב או גם מתוך נקודת מבט תועלתנית שבזה לרגע האנושי הגדול שהתחולל באיראן ב-1979, לו שדור מעניק כבוד בסרט, אפילו אם מתוך כאבם של הישראלים שפיספסו את החלום האיראני בכמה מילימטרים (אם כי יש להודות כי אותו חלום היה נדיב איתם בצורה מספקת). בכך הוא מעניק מקום לסיפור הגדול, שצץ לו בין השורות – להיות חשוב, מוסרי, הומני.

אך בשבילי "לפני המהפכה" הוא קודם כל סרט על ישראל ועל ישראליות – על תעשיית הנשק הישראלית שמעורבת במדינות מוכות טירנים, על מכירת הידע הטכנולוגי שמאפשר לקבוצות מיעוט לשלוט בהמון ועל המניע המרכזי – הכסף הגדול שמסנוור גברים ונשים מלראות את שותפותם בדיכוי אכזרי. "לפני המהפכה" הוא סרט חכם ומתוחכם שזורע ביקורת ארסית על ישראל וישראלים, אך עושה זאת ברוך מחד ובמסווה של עלילת מתח וריגול מאידך, ומאפשר לדמויות להציב את עצמן לביקורת הצופה בעדותן הכנה. ניתן רק לקוות שישראלים רבים יצפו בו, כדי לגלות איראן אחרת, מורכבת, אנושית וחפצה חיים וגם כדי להשתקף במראה, מראה שעניינה לא רק לגלות טפחי עבר, אלא לומר משהו קונקרטי ומשמעותי על הפוליטיקה הנוכחית בישראל.

.

כל הצילומים מתוך הסרט.

סרטם של: דן שדור וברק הימן, בימוי ותחקיר: דן שדור, הפקה: ברק הימן, מפיק שותף: דן שדור, חברת הפקה: סרטי האחים הימן, עריכה: נילי פלר, צילום: איתי מרום, איתי נאמן, מוזיקה: ישי אדר, יועץ אמנותי: רן טל.

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות