מניפולציה: בתחבולות תעשה לך עיצוב

איתם טובול ושירה גליק

התערוכה ׳מניפולציה׳, שעתידה להפתח ביום חמישי הקרוב במסגרת 'שבוע העיצוב בירושלים', באה לחקור האם עיצוב חזותי, אשר במהותו מתווך רעיון באמצעות צורה, מסוגל להתקיים ללא אמצעי זה. בתערוכה נתבקשו מעצבים נבחרים לתת את פרשנותם לנושא, לברר אם הם עצמם חסיני תחבולות, ולבחון אם לב ליבו של שדה התקשורת החזותית היא המניפולציה, תוך התייחסות לגבולותיהם האישיים בתחום האפור של תיווך המציאות.

.

המעצב דן מוקטל, אשר מוכר מעבודתו הגרפית לליין ה"אריסה", מבקר את עולם האפנה ומדגים בעבודתו Fashion Force כיצד עולם זה "מוכתב על ידי טרנדים הקובעים מה נכון ומה לא לאותה תקופה. בראש הפירמידה נמצא מגזין "ווג" המשמש כמתווך בין תאגידי האפנה לקהל צורכי האפנה. אותו מגזין מכתיב את תחזיות האפנה, אך לרוב הוא מתעלם מתרבויות, מגזרים ודמויות שנחשבות לטעמו לבזויים.

dan mokatel 2

נשאלת השאלה למה אום כולתום, אחת הזמרות הידועות ואייקון אפנה בעולם הערבי, לא יכלה להופיע בו כמו זמרות אחרות? ולמעשה, מה נחשב לנשגב ומה נחשב לנחות? חשוב לציין כי כל הכותרות נלקחו משערים אמתיים של "ווג", ועל ידי הֲנָחתם עם הדימוי החדש הן מעלות שאלות ותהיות לגבי סוגיית הבזוי-ראוי. מוקטל מבקר את תכתיבי עולם האופנה דרך שער המגזין, והאלטרנטיבה אותה הוא מציע משאירה את האחריות המשמעותית לעורך, דרכו המניפולציה מחלחלת אל המעצב שאמון על סידור אותו השער.

dan mokatel (1)

.

סטודיו זיפים לעומת זאת, מציע אלטרנטיבה לשער אחר, שער מוסיקלי אם תרצו, ומרחיב את השאלה. הסטודיו יציג שלושה תקליטים ״במהדורה מוגבלת״ של שלושה אמנים – אבי ביטר, משה כהן ותמיר גל. לדבריהם, בפרויקט נעשה שימוש בחומרים ויזואליים מקוריים מתוך סרטיהם של האמנים הנחשבים ״נמוכים״. שנות ה- 90 היו שנות השיא של מוסיקת הדיכאון. גדולי הז׳אנר עופר לוי, אבי ביטר, תמיר גל, משה כהן, ליאת בנאי וראובן המלאך – מכרו מאות אלפי אלבומים כמעט ללא חשיפה בתקשורת הממוסדת ואף זכו להתעלמות עקבית מכלי התקשורת המרכזיים. את הדיסקים הוציאו האמנים ללא כל תמיכה ובאופן עצמאי, ולכן השפה הגרפית, כמו המוסיקה, מדברת בגובה העיניים. הצגתם ללא פילטרים ובשחור לבן ושילובם בשפה גרפית ״גבוהה״ יוצרים נקודת מבט חדשה על הז׳אנר והזדמנות להאזין למוסיקה ללא דעות קדומות.

manipulation cd front _ Zifim

הבחירה בתקליט כפורמט איננה מקרית, וכך גם השימוש בשפה גרפית ספציפית. הקונטקסט הגרפי השתנה, ועבר "הגבהה" לכאורה, על ידי הצבתו בסמיכות לעיצוב שמלווה יצירות הנחשבות גבוהות יותר. כלומר, מה שנחשב גבוה ונמוך תרבותית, חופף ומכריע את מה שנחשב גבוה ונמוך עיצובית בחלק מהמקרים. המניפולציה הפשוטה אשר משבשת את הסדר הגרפי הקיים, מדגימה כיצד לעיצוב יש כוח רק גם במקומות שלכאורה נחשבים נייטרליים או תמימים.

manipulation cd back _ Zifim (1)

.

אם כך, האם ניתן (ורצוי) להביע רעיונות ומסרים מוסיקליים, אמנותיים ואחרים, בצורה אובייקטיבית? המעצב ניסן מלכיאל מנסה לענות על השאלה הזאת, בעבודתו p127K. הוא מסביר כי "אות לעיצוב שירים וכותרות, יצירת דימוי מוביל או סדרה של צילומים – אלו חלק מהכלים שעומדים לרשות המעצב הגרפי כדי לאסוף קובץ שירים או נעימות לכדי אלבום. אריזה של אלבום מבקשת לתמצת את המוסיקה לכדי מסר חזותי שימשוך את תשומת לבו של הקונה הפוטנציאלי. זאת מניפולציה".

מלכיאל בחר לנטרל את העיצוב הגרפי מהאלבום האחרון של Depech Mode, ומספר ש"משך האלבום 'Delta Machine' הוא שעה חמש עשרה דקות ושש עשרה שניות, שהן 4,486 שניות. העבודה מורכבת מ- 153 שורות, ובכל שורה 30 תאים. כל תא ממוספר מייצג שנייה ספציפית מסך השניות שמרכיבות את האלבום. כל מילה שמופיעה בעבודה מופיעה בדיוק באותה השנייה באלבום. אם שירה של מילה נמשכת כמה שניות, התאים מתאחדים להמחשת משך השירה. רגעי מוסיקה ללא מילים מיוצגים על ידי תאים ריקים. בעבודה לא מופיעות אותיות גדולות בראש משפט או סימני פיסוק. הפרמטר היחיד שמכתיב את העיצוב הוא משך השירה."

nissan_2 (1)

השאלה הגדולה אשר עולה מעבודתו של מלכיאל היא, האם עבודתו מתארת ולו במעט את התוכן אותו היא התיימרה לתאר? האם היא אכן נייטרלית, או שהיא משרתת אג'נדה סמויה (גרפית ותמטית)? הרי התועמלן הממוצע לא קורא לעצמו בשם זה, והוא פה רק כדי לחשוף את האמת, במקום בו כולם משקרים. ויתרה מכך, האם היא לא מפספסת את כל ה"עניין"? אם ניקח לראיה את בתי הקולנוע, ושאר יצרני הבדיות, ניתן יהיה לטעון כי האדם דורש ומשתוקק שיעשו עליו מניפולציה, ימציאו עבורו מיתוסים ויטפחו למענו מיתולוגיות. ואולי המניפולציה למעשה מתפקדת כמחוללה של האנושיות?

שאלות אלה ואחרות תוכלו לפגוש בתערוכה "מניפולציה".

.

התערוכה תציג בבית הנסן, רח' גדליהו אלון, ירושלים, והיא פתוחה לקהל הרחב בין התאריכים 12/12/13 ל- 20/12/13.

אירוע הפתיחה: יום ה', 12 בדצמבר, בשעה 20:00. לפרטים נוספים.

תגובה אחת בפוסטהוספת תגובה
  1. דיוני האג'נדה כאן באתר כבר הפכו להיות קלישאתיים וצפויים עד כדי שיעמום. "תרבות-שנחשבת-גבוהה" (מערבית) שבזה ל "תרבות-שנחשבת-נמוכה" (מזרחית) . השאלה מדוע לא רואים את אם כלת'ום על שער ה ווג היא משמעותית כמו השאלה מדוע לא רואים תמונות של אודרי הפבורן על שער כתב העת אל מצוור. איכשהו אף אחד כאן לא בא להגן על אודרי הפבורן מפני ה"בוז" שחוותה מעיתוני המזרח התיכון ובצדק – הפבורן רלבנטית לצרכני התרבות המצרית והסורית כמו שאם כלת'ום רלבנטית לקוראי ה ווג. אלא שאם יש תירוץ לטחון שוב את המנטרות על הגמוניה-מערבית-מדכאת-מזרח-מדוכא-תרבותית-בוז… אז אפשר לסמוך על כותבי האתר שלא יחמיצו את ההזדמנות.

    תמוהה בעיני הטענה לפיה דן מוקטל "מבקר את עולם האפנה ומדגים בעבודתו … כיצד עולם זה 'מוכתב על ידי טרנדים הקובעים מה נכון ומה לא לאותה תקופה' " מה בדיוק יש להדגים כאן?! הרי אפנה, בהגדרה, היא אוסף הטרנדים בתקופה מסויימת.

    בנוסף, הרעיון לשדך רעלה לעולם האופנה העילית איננו מקורי כלל. ביל מאהר כבר עשה זאת בשנינות רבה:

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות