יוליה כסלו | אל תאמרו סילבסטר, אמרו נובי גוד!

לחגיגת השנה האזרחית החדשה ישנו מקום מיוחד במדינות ברית המועצות לשעבר וכמובן גם בקרב דוברי הרוסית בישראל. ואנא מכם – נובי גוד! לא "סילבסטר" ובוודאי שלא "כריסטמס", שבכלל נחוג בתאריך אחר. "נובי" זה חדש, "גוד" זו שנה.

בימים האפלים של המשטר הסובייטי החג הזה היה לנקודת אור בודדת. יום אחד, אשר הצליח איכשהו לחמוק מכל המטענים האידאולוגיים שנכפו על ידי המשטר, כמו גם מהמטענים החתרניים של מתנגדיו. ערב אחד שבו היה אפשר פשוט לחגוג. ולא סתם לחגוג, אלא לתת בראש! אפרופו המשטר ומתנגדיו – גם אלו וגם אלו חגגו בנובי גוד כאילו אין מחר, יחד עם כל העדות, הדתות ושכבות האוכלוסיה. אם כן, ניתן לומר שהיה מדובר בחג לאומי אמיתי, גם אם לא היה נחשב לכזה באופן רשמי. ואולי, בעצם, בזכות כך.

כך שמן הסתם לא היה שום סיכוי שילידי בריה"מ יותרו על נובי גוד רק משום שהפכו לישראלים. עם זאת, לסביבה העברית זה לא היה ברור באותה מידה שזה היה ברור למהגרים עצמם, והעולים הסובייטיים של שנות ה-70 נאלצו להצניע את החגיגות בחיק המשפחה. המחסום נפרץ בתחילת שנות ה-90 עם תחילת "העלייה הגדולה" ומעתה גם הערות על אופיו הכביכול נוצרי של החג, כבר לא הועילו. משנה לשנה החגיגות נעשו נראות ונשמעות יותר, עד שהסביבה נכנעה להן. בשנים אחרונות אף החלו להישמע קולות רשמיים למדי, אשר מדברים על הנובי גוד כיום שבתון. ממילא אף דובר רוסית לא יגיע לבית הספר או למקום העבודה.

אם כן, הביטחון שבמספרים הגדולים עבד והקהילה ממשיכה לחגוג. מה שחסר כעת, זה שגם ישראלים שאינם דוברי רוסית יחגגו איתנו. עזבו אתכם מסילבסטר! מצאו לכם חבר דובר רוסית ותזמינו את עצמכם בנימוס להשתתף ולהכיר עוד קצת מהעושר התרבותי והמגוון של הארץ הזאת, ולשם שינוי באופן שאינו מצריך אמונה מיוחדת בשום סוג של דת או אידיאולוגיה. רק כבוד למסורת ולפולקלור של יותר ממיליון ישראלים.

להלן כמה מהמרכיבים המרכזיים של החגיגה המסורתית:

עץ אשוח מקושט – את העץ קונים מבעוד מועד באחד הבזארים שנפתחים בהמוניהם לפני החג. העץ נשאר בבית לפעמים עד ה-8 למרץ! ריח המחטים, הקישוטים המיוחדים שהיו נשמרים עטופים בצמר גפן בתוך קופסאות נעליים, הדלקת הגרלנדה הצבעונית – כל אלה הן חוויות ילדות בלתי נשכחות עבור כל ילד סובייטי!

.

סבא כפור ונכדתו בת השלג – סוג של מודיפיקציה רוסית לסנטה קלאוס. מקור סמלי חג האלה בפולקלור רוסי עתיק, אבל למעשה איש אינו שואל את עצמו מהיכן מגיעות הדמויות, מה שחשוב הוא שסבא כפור, DED MOROZ, הוא זה שמביא מתנות לילדים, ונכדתו החביבה בת השלג, SNEGUROCHKA, עוזרת לו בכך. מסורתית הם המנחים של אירועי חג המוניים לילדים וגם למבוגרים.

.

ארוחת החג – האירוע הקולינרי-חברתי המרכזי של השנה! את החג היו מעבירים לרוב בבית, בחיק משפחה, חברים ושכנים. השולחן היה תופס בדרך כלל את רוב שטח הסלון הקטן של הדירה הסובייטית המצויה. כלי הקריסטל החגיגיים היו מוצאים מתוך ארונות הזכוכית. סכו"ם וסטים חגיגיים של כלי מטבח היו זוכים לצחצוח ומיטב המאכלים היו נפרסים על גבי מפות לבנות ומעוצבות. בסוף החגיגה, אותו שולחן היה נראה לעתים כמו שדה קרב, אך היה זה סימן להצלחת האירוע.

גורלו של שולחן החג, סרט אנימציה של גרי ברדין, 1986:

החל משנות ה-80, כאשר הורשו ההורוסקופים להיכנס למדורי הפנאי בעיתונות ובטלוויזיה, התבסס טרנד אשר מחזיק מעמד עד עצם היום הזה – לכל שנה מוצמד סמל של חיה, בהתאם ללוח השנה הסיני, אשר כולל בתוכו מחזור של 12 חיות.

השנה הבאה עלינו לטובה,למשל, היא שנת הסוס ואילו השנה היוצאת היא שנת הנחש. המשמעות היא, בין היתר, שסוסי צעצוע צפויים להימכר בהיסטריה לקראת השנה החדשה!

.

הבידור – לז'אנר המיוחד של שירים, סרטים ותוכניות טלוויזיה מקום חשוב בחגיגה. מלבד זאת אי אפשר שלא להיזכר במנהג של שירה במקהלה מסביב לשולחן. תורה הגיע בדרך כלל אחרי מנה עיקרית וכמה בקבוקים ריקים. השלב הבא אחרי השירה זה להזיז שולחנות וכיסאות הצידה ולפצוח בריקודים עד הטיפה האחרונה.

הנה אחד משירי נובי גוד האהובים משנות ה-80:

והכי חשוב, כמובן, זה לארגן לשנה הנכנסת את קבלת הפנים הכי טובה שאפשר, כי אנו מאמינים שהשנה החדשה תראה בדיוק כפי שקיבלנו אותה!

הברכה המקובלת בנובי גוד היא: S NOVIM GODOM, S NOVIM SCHASTIEM! – לחיי השנה החדשה, לחיי המזל החדש!

.

"האור התכלכל":

מלבד העץ המקושט והמתנות, סרטי הנובי גוד והמשתה הססגוני, אחד המרכיבים המרכזיים במסורת הוא צפיה בתוכנית טלוויזיה חגיגית בשם "האור התכלכל" (מלשון תכלת). "האור התכלכל" היא תוכנית בידור ומוזיקה של הטלוויזיה הרוסית המרכזית, שראשיתה ב-1962. בתחילתה היתה זו תוכנית שבועית. לאחר מכן, שודרה רק בחגים ולבסוף – רק בנובי גוד. שמה נגזר מאורה הקריר של הטלוויזיה השחורה-לבנה.

האולפן הנוצץ והמקושט היה מעוצב בסגנון של בית קפה חינני עם מקום לרקוד ולהקה שמנגנת מוזיקה קלה – פורמט בילוי שנעשה פופולרי בקרב צעירי שנות ה-60, תקופה של הקלה מסוימת בעול השלטון, שהגיעה לאחר מות סטלין. האורחים ישבו סביב שולחנות ויצרו אווירה משוחררת ורושם של שידור חי. בין האורחים היו שלל מפורסמים כגון שחקנים, מדענים וקוסמונאוטים. גם פועלי משק ותעשיה שהצטיינו בדרך כלשהי זכו להגיע לאולפן וכמובן – כוכבי הבידור האהובים של המדינה.

התוכנית נמשכה כל הלילה וכללה מופעי מוזיקה, ריקודים ואפילו סאטירה – מלווים בקטעי קישור, בהם היו האורחים מספרים משהו מעודד ומברכים לשנה חדשה. בחלק הראשון של התוכנית – הפתיח – החברים היו מתחממים בללוות את השנה החולפת לדרכה. באותו זמן, היו יושבים בבתים לשולחנות החג ומתחילים להתחמם גם כן. לקראת חצות שודרה ברכתו המסורתית של יו"ר המפלגה, עם דיווח חגיגי על "ההישגים והאתגרים שבדרך". הברכה היתה מסתיימת ברעם הפעמונים של שעון הקרמלין, בזיקוקי די-נור ובפתיחת בקבוקי השמפניה אצל חוגגים. לאחר מכן, התוכנית הייתה ממשיכה לחלקה השני, תוך ירידה מהירה של חדות הראיה והקורדינציה בקרב הצופים, יחד עם עליה מהירה בתחושת השמחה – עד כדי אובדן חושים מוחלט. את סוף ה"אור התכלכל", בכל מקרה, זכרו לראות רק יחידי סגולה.

שנות ה- 60:

שנות ה- 70:

שנות ה- 80:

שנות ה- 90:

שנות ה- 2000:

.

“האירוניה של הגורל" (1976):

מוכרחים לומר מספר מילים על תופעה מכוננת נוספת של הנובי גוד – ה"גבעת חלפון" של האימפריה הסובייטית. מדובר בסרטו של במאי סובייטי פופולרי בשם אלדר ריזנוב. זוהי קומדיית טעויות רומנטית, עם אלמנטים מתוחכמים ועדינים של סאטירה חברתית. מאז ועד היום, משודר סרט זה בערב הנובי גוד בטלוויזיה הממלכתית. העלילה מתרחשת גם היא בליל החג. גבר ואישה לא מאוד צעירים נפגשים כתוצאה משרשרת של טעויות מביכות וקומיות, ולמרבה הפתעתם – מתאהבים אחד בשני אהבת אמת. סיפור המסגרת איננו מתוחכם במיוחד, אך הסרט עשוי בטוב טעם, כתוב בשנינות ונתמך במשחק המעולה של שחקנים מהליגה הראשונה. בנוסף לכך, הוא מלא בשירים אשר תופסים עד היום, פינה חמה בליבו של כל דובר רוסית. באופן אירוני משהו, השירים האהובים ביותר של החג הכי שמח, הם מלנכוליים דווקא (מקומם של השמחה והעצב בתרבות הרוסית, הוא נושא למאמר נפרד).

אני שמחה שאינך חולה עלי,

אני שמחה שאינני חולה עליך,

שלעולם כדור הארץ הכבד

לא יעלם תחת רגלינו

לסקרנים שביניכם, ניתן לצפות בסרט המלא עם כתוביות באנגלית: חלק א' וחלק ב'.

.

שלום בוגוסלבסקי ואיליה ספיצרוב מספרים על סעודת הנובי גוד:

שלום:

במובן מסוים, נובי גוד הוא סוג של קרנבל. הוא לא נראה כזה, כי מדובר במשהו עם אופי ביתי ומשפחתי בולט, אבל יש בו את שני האלמנטים הבסיסיים של הקרנבל: האסקפיזם וההיפוך. מאפיין נוסף: זה חג שמתכוננים אליו זמן רב, וההכנות הם חלק מרכזי מהכיף. קישוט העץ, קניית המתנות והבישולים. הרבה, הרבה בישולים. קולינריה היא לא מהצדדים החזקים של חיי היום יום. התפריט היומי נוטה להיות פשוט ובסיסי, עם מעט מאוד השקעה בטעם, מגוון וצורה. אבל ארוחת החג חייבת להיות מושקעת ככל האפשר, והיא מפגישה שתי מסורות קולינריות. הראשונה היא ארוחת הזקוסקי העממית. "זקוסקה", שאפשר לתרגם כ"הביס שאחרי" הוא משהו קטן שמתלווה לכוסית וודקה. בכפרים, וגם בערים אצל הדור המבוגר יותר, משמרים, כובשים, מעשנים, ממליחים ומסכרים את התוצרת החקלאית ומחסלים אותה עם אלכוהול במהלך המצור של החורף.

המסורת השניה היא של המטבח העילי של חצר הצאר והאצולה הרוסית שלפני המהפכה, שייבאו מצרפת שפים שיצרו מנות מתוחכמות, עתירות עבודה, מרכיבים ומיונז שגרסאות ביתיות שלהן שהותאמו למצרכים מקומיים זמינים וזולים הפכו לחובה בכל שולחן חג. כך למשל, סלטים מסובכים כמו "סילודקה פוד שובאי" – דג מלוח במעיל פרווה (כן, אני יודע): שכבות של דג מלוח, בצל, גזר ותפו"א מכוסה בסלק מגורד עם מיונז.

.

איליה:

אחד הנושאים השחוקים הנדושים והחבוטים ביותר בשיח העדתי בישראל, הוא כנראה הנושא הקולינרי. כל קהילה הביאה עמה את הרגלי האכילה שלה ותחום יומיומי זה הפך עד מהרה לאחד מאותם סדקים, דרכם פורץ השד העדתי אל המרחב הציבורי יותר מכך, זוהי אולי הקטגוריה התרבותית היחידה, בה מיהר הממסד האשכנזי להודות בתבוסתו המשפילה. אם תשאלו אותי – לגמרי בצדק. כי עם יד על הלב, גם התרבותן הזחוח ביותר יתקשה לסנגר על המטבח המזרח-אירופאי המודרני, מול העושר הים-תיכוני.

 עבור האזרח הסובייטי, היה הנובי גוד לא רק החג המשמעותי ביותר, אלא גם האירוע הקולינרי המרכזי של השנה. ה-31 לדצמבר היה ליום של תחרות בין עקרות בית, אשר יצאו מגידרן בהכנת מספר מנות חג מסורתיות – עד כמה שהמציאות הסובייטית אפשרה בכלל מסורת. אותן 4-5 מנות הפכו עם השנים ללב ליבה של ההוויה הרוסית ולמושא הכיסופים של כל מי שעזב את מולדתו המושלגת.

עם זאת, הניחוח הנוסטלגי של שולחן הנובי גוד עמד תמיד בסתירה, עבורי לפחות, לאיכותו הקולינרית. או במילים אחרות – האוכל היה זוועה. ועד כמה שידוע לי, עמדתי אינה חריגה. ישנו בסיס מוצק לחשד, שרבים מבני דורי חשים כך, אם כי רובנו מתעקשים להמשיך ולהיאחז בטראומות הילדות המכוננת שלנו.

שוק המזון הסובייטי מעולם לא הצטיין במגוון יוצא דופן ותקופת הפרסטרויקה רק החמירה את המצב – תלושי מזון ותורים אין סופיים למוצרי יסוד, הפכו את השגת המצרכים הנדרשים לחוויה סוציאולוגית מורכבת. אנשים הפעילו קשרים, הביאו מתנות לעובדי החנויות ומחסני המזון ועשו שמיניות באוויר כדי ששולחן החג שלהם ייראה כמו משהו שאפשר להתגאות בו. מה הפלא אם כן, שבסופו של יום, שום דבר לא הגיע למדפים?!

.

כותבי המאמר הם מייסדי קבוצת "דור 1.5", של צעירים ישראלים דוברי רוסית. לכל הפוסטים של דור 1.5 בקפה גיברלטר

40 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. איזה יופי! מזכיר לי מאמר על המימונה מ"ברית", שמצוטט בו סבא שלי. אולי בעוד כמה עשורים הנכדים שלכם ימצאו את הפוסט הזה ויתרגשו מהתיאורים שלכם, כמו שאני התרגשתי אז… :) נובי גוד שמח!!!

    • תודה חן!
      האמת שאני כבר עכשיו מאושרת לרגש את הבת שלי וגם ילדים אחרים שבאו לכאן בגיל צעיר ומסתבר ששמחים ומתרגשים להשלים פערים :)
      שתהיה שנה מצוינת!
      S NOVIM GODOM! :)

    • תודה רבה חן,
      תגיד, היתה הרי תקופה די ארוכה שחגגו מימונה באנדרגראונד, אני צודק?
      וד"א, זה חג שמשותף לעל עדות המזרח או שזה רק של עדות מסויימות?

      • היי,
        המימונה היא חג של יהודי צפון אפריקה אבל בעיקר מזוהה עם יהודי מרוקו :)
        אני מתביישת לומר שאני לא ממש מכירה את ההיסטוריה של החג בישראל – אני בת של הורים די משתכנזים… אבל אני לא אתפלא אם זה נכון, אני חושבת שהמימונה נהייתה חג "לגיטימי" (נגיד) רק אחרי הניכוס של הפוליטיקאים והעסקנים. המחיר ששילמנו הוא שמה שמציגים בתקשורת כ"מימונה" לא דומה בכלל למימונה שתיאר סבי.

    • זה גדול! :)

  2. איליה,לגבי האוכל שהיה זוועה – אני זוכר את ההלם שחשתי אי שם בשנות ה 90 כשנכנסתי מתוך סקרנות בפעם הראשונה למעדנייה רוסית. החזות המזרח אירופית המובהקת שלי גרמה למוכרת לפנות אליי ברוסית אבל למרות זאת הרגשתי שם כמו חייזר .
    שום דבר שם לא הגיע לרמה של מעדניייה כפי שהכרתי עד אז. הריח היה נורא בעיני, לא היה שום מאמץ להציג את המוצרים באופן אסתטי וכשניסיתי מוצרים שונים – ממתקים, בשר, מאפים – פשוט לא הצלחתי להבין איך אנשים מעדיפים את זה על מה שיש בארץ. אני בהחלט חושד שסוד הצלחתן של המעדניות האלו הוא כוחה של הנוסטלגיה.

    • זה כמו שאני 20 שנה לא מצליחה להבין מה הטעם של נקניק "סלמי" כשר תוצרת הארץ… הכל עניין של הרגל, מסורת וגם – עניין של טעם :)

      • לא הכל עניין של הרגל ומסורת. אני מאוד נהנה להיחשף לטעמים חדשים כל הזמן. אני נסיין די גדול כשמדובר באוכל ובדרך כלל מצליח להתחבר לאי אילו מוצרים בשווקים ומעדניות לא מוכרים. הסיבה שאני זוכר את החוייה הזאת כחריגה כל כך היא כי כל דבר שניסיתי היה באיכות פחות טובה ממה שכבר יכולתי למצוא במקום אחר ובמקביל לא היה שום נסיון להציג את הסחורה באופן שימשוך את העין.
        אני חושד שמדובר בנזקי התרבות הסובייטית. ידידה ארמנית שלי, שגדלה בתקופה הסובייטית, סיפרה לי איך בשנות העשרים לחייה היא נכנסה לחנות צעצועים בארץ אירופית. היא השוותה את המבחר והצבעוניות לחוויות ילדותה ופרצה בבכי. כפי שהיא ניסחה זאת – "הרגשתי שהם גנבו לנו את הילדות"

      • אני עכשיו צופה בסרט שהמלצת עליו. ההומור שם קצת מזכיר לי את הנריק שכנוביץ'. יש לך קישור ליוטיובים של השירים שם? אני לא יודע רוסית ולא אצליח למצוא בכוחות עצמי.

    • יובל, אני נשוי לבחורה צברית-אשכנזיה ויש לי את האפשרות לחזות בתגובות שלה לאוכל רוסי, שנעות בין הקומי להיסטרי.
      באשר אליי, אני מניח שתמיד הייתי די בררן וגם היכולות הקולינריות של אמא שלי הן, איך לומר… בקיצור, אני מאחל לה רק בריאות ואושר עד 120 :-)
      אין ספק שהמטבח הרוסי שונה מאוד ממה שהאדם המערבי המצוי רגיל אליו ומקורו באקלים קשה וקר. נפוצים בו הרבה סוגי שימור, אחוזי שומן גבוהים ותערובות משונות, כי עובדים עם מה שיש.
      אני חייב להודות שאת רוב האוכל הרוסי אני בסה"כ אוהב ומאז שעברתי עם אשתי למודיעין, המעדניות הרוסיות חסרות לי מאוד. דווקא האופי הפונקציונלי שלהן, בלי כל מני "חוויות קניה" תמיד קסם לי וכמובן שכאשר אני נכנס לאחת – אני מרגיש בבית.

      • אני אוהבת אוכל רוסי (כולל רגל כרושה גם!) זאת אחת הסביות שאני לא מצליחה לעבור לטבעונות :)
        מסכימה עם איליה לגבי "חווית הקניה". נכון שכל נושא הצרכנות היה די אומלל שם, נכון שחווינו מחסור ונכון שמוכרות בחנויות היו מגעילות ועשו טובה שהתייחסו לאנשים, אבל ההתחנפות הזאת לקונה שהכרתי כאן,בעולם הפשע, משום מה יותר דוחה אותי.

  3. יופי של כתבה.
    בעיניין השירים, בעיני הבחירה ממש לא מוצלחת. ברוסית קוראים לזה POPSA.
    לכל מי שאוהב מוזיקה טובה ולא כזאת שאושרה בפוליטביורו לפני כן יש את "ההאור הלא התכלכל". התוכנית שודרה פעמיים ב – 2004 וב – 2005 ואחר כך הורדה מהמסך. מאז רבים וטובים שמים את ההקלטה מהיוטיוב במקום השידור.
    תהנו –
    http://www.youtube.com/watch?v=2-3i_kmfu0o

    לגבי האוכל:
    עוד לא נולד מאכל על פני היקום שיכול להשתוות לרגל כרושה. כל מי שאומר אחרת שיאכל פיתה עם חומוס.

    • יבגני יקירי,
      לצערי נולדתי לאבא שחשב על רגל קרושה בדיוק כמוך. אני חושב אחרת ואכן שלשום הכנתי חומוס – טלפתיה…

      • אני מצרף תמונה של רגל קרושה עבור קוראי השרשור המזרחים, כדי שתבינו שכל מה שסבלתם מהאשכנזים זה עוד כלום לעומת מה שהאשכנזים גרמו אחד לשני . לצערי לא מצאתי סרטון שמראה איך היא רוטטת כשנוגעים בה.
        http://www.nrg.co.il/images/archive/300×225/1/027/894.jpg

        • זה כי בארץ אתם מכירים את הגרסה הפולנית האפרורית וכי אתם לא יודעים לשתות וודקה! :)
          http://pinnot.ru/uploads/posts/1335781259_jkjltw.png

          • שו וודקה? אני מאוכזב יוליה! ממך ציפיתי לפחות לסאמוגון תוצרת בית :P
            תשמעי, בחיים שלי לא ראיתי רגל קרושה כזאת. אני רק לא מבין למה בגרסא שלך הם עדיין מתעקשים להשאיר את השלולית ולא ללכת רק על הבשר.
            כך או כך אני עדיין נשאר עם החומוס.

          • לא חייב סמוגון אפשר להסתפק גם בוודקה :)
            אני מרגישה שאני חייבת לארגן יום אחד מסיבת חולודייץ (השם האמיתי של רגל קרושה) כדי לעשות חסד עם המאכל הנפלא הזה שהולך כל כך טוב עם 100 גרם וודקה קרה בצד! :)

          • "מסיבת רגל קרושה" – אני לא מאמין למה גרמתי…
            טוב, זה ילמד אותי לקח לא להשקיע בתגובות כאן.

    • נכון ייבגני! יש למא מוזיקה רוסית טובה (רא את שלושת הכתבות שלי מתוך סיפור בהמשכים שלי על פאנק רוק רוסי מזמני הפרסטרויקה, כאן בקפה גיברלטר, למשל).
      אבל לדעתי מוזיקה זאת לא מאפיינת כל כך את החג, שהוא כל כולו POPSA. (כמו דרך הגב אותו כריסטמס, ששם בכלל המצב גרוע וזה אולי הקשר היחיד בערך בין שתי המסורות :) ).
      גם העובדה שהתוכנית שצינת שרדה רק פעמיים מדברת בעד עצמה.
      אני ברמה אישית חושבת שזאת תעודת עניות למדיה רוסית, מצד שני אני למדתי עם הזמן להנות ולכבד ז'אנרים הנמוכים האלה. כמו שאמרה בת שלי הגאונה: "כדאי לבטל היררכיה בין גבוה לנמוך".
      בקשר לXOLODEC יש בינינו הסכמה מלאה! :)

      • זו תוכנית עם הרבה עיבודים של אותם שירים מוכרים וגם עם שירי רוק שבאה להוכיח שנוביי גוד צריכים ויכולים לחגוג אחרת. בדרך האור הלא כחלכל. תראי אותה , זה יגרום לך הרבה נחת. היא הורדה אחרי שנתיים בגלל שסגרו ערוץ טלוויזיה אופוזיציונרי , לא בגלל חוסר רייטינג. הביצועים שם עושים בדיוק את הפעולה של ביטול היררכיה בין גבוה לנמוך. רק הדואט של סוקצ'יוב עם קירקורוב שווה המון.
        אין באופן אישיאין לי בעיה עם שירי פופ, אלא עם POPSA. יש הבדל משמעותי. אבל זה לא נושא לדיון בעברית.
        נוביי גוד שמח.
        :-)

        • ראיתי בטח ראיתי! תוכנית מעולה :)
          ס נובים גודום! :)

  4. יופי של כתבה, אחלה הכנה לחג עצמו.
    גם אפשר לשתף חברים ישראלים….

    יותר מהכל זה חג משפחתי וקולינרי :)

  5. תודה

  6. חברים!
    אני שמחה ומתרגשת מהתגובות שלכם!
    יכול להיות שתרצו לחגוג את השנה החדשה במסיבה בסגנון רוסי במועדון גגרין.
    "רוסים" אולא "רוסים" – אתם מוזמנים!
    הפרטים כאן:
    https://www.facebook.com/events/459423680828819/
    S NASTUPAYUSCHIM!

  7. תודה! תודה! תודה!

  8. מה דעתכם לפגוע בקודש הקדשים ולהעביר את החג לראש השנה. נאכל רגל קרושה (אני בעצם לא מסוגל) נשיר ונחלק מתנות ונקבל את השנה החדשה ש ל נ ו כראוי לה. את עץ האשוח אולי נחליף במשהו יותר מקומי כדי שלא נתגעגע לשומים ולבצלים ולסיר הבשר שאכלנו בגלות

    • למה לחגוג פעמיים? :)

      • התכוונתי למה *לא" לחגוג פעמיים :)

  9. http://www.youtube.com/watch?v=sJYYmwh_Liw
    זה שיר שעושה הרבה שמח בנובי גוד!

    • או בטח! זה ההרד קור! :)

  10. כתבה מעולה עמוס! תודה!

  11. סבא כפור הוא לא "מודיפיקציה רוסית לסנטה קלאוס" – הוא המקור.

    • הזכרת לי בדיחה מהתקופה הסובייטית שכל המצאה שהמציאו המערב הסובייטים מצאו רוסי שהמציא קודם. רק לקרני רנטגן הם עדיין חיפשו אז הם קראו להן "קרני-X" עד שימצאו איזה שם לשים שם

  12. אני גאה שאני "רוסי", ומי שלא מתאים לו – יכול לקנות כרטיס כיוון אחד. אנחנו הצלנו ת'מדינה מקריסה כלכלית, כי הלכנו לעבוד ושילמנו מיסים. חצי מהמהנדסים בארץ יוצאי ברה"מ. צריכים לנשק לנו הידיים כל יום מהבוקר עד הלילה!! אאהה, שכחתי – אנחנו, לא ילדי הארץ, לא משתמטים משירות צבאי!!!

  13. וואו… כל הכבוד על הפירוט, הצלחתם להעביר את המסר בצורה הכי קרובה למציאות, עד כדי צמרמורת והתרגשות אמיתית. אני בן 36 הגעתי לארץ בהיותי בן 12 ולכן לשמחתי הרבה אני מצליח לזכור את מה שאתם מתארים כאן ולא מתוך סיפורים… למרות ש 2/3 מחיי חלפו בישראל. לצערי עם כל ההשתדלות בארץ החג לעולם לא הורגש אף לא מתקרב למקור בהיבט האמוציונאלי. עם השנים זה הפך לטקס קצר ומלאכותי לשמירה על מסורת ולא מתוך משהו שלא היה לו תחליף או אלטרנטיבה. אני מרגיש גאה ומאושר שנולדתי במדינה הזו ובתקופה ההיא לטוב ולרע וכעת יכול
    ( לנסות ) להעביר זכרונות מחוויות אלה לילדיי הישארלים…

טרקבק אחד לפוסט
הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות