ממשיכים את המסורת: בסיסה ונורוז בירושלים

עמוס נוי, מתוך דרשה בטקס ה"בסיסה", ירושלים, א' ניסן התשע"ד, 1.4.14:

שלום וחודש ניסן טוב. אני מייצג פה הערב גם את אתר קפה גיברלטר שעוסק בתרבות ומוזיקה. רציתי להסביר חלק מההתרגשות והשמחה שלנו לשתף פעולה עם פרוייקט שמקיים "טקס מסורתי". כי בניגוד לדימוי, מסורת אינה הקלטה מאובנת של מנהגי עבר או מוזיאון. מסורת פועלת מתוך הווה וכלפי הווה. וכל טקס מסורתי הוא צומת סמלי של משמעויות. המשמעויות שאנחנו מטעינים אותו בכל דור ודור משנים אותו בלי הרף. מסורת היא דבר חי. קראתי בספר של שטאל, עדות של בן מושב מבוגר יוצא לוב, שמספר בכאב איך בשנות הששים הוא הביא למורה בְּסִיסָה בראש חודש ניסן והיא טעמה ואמרה "מגעיל". עלבונות כאלה הן חלק מהזיכרונות של דור שלם. ומול עלבון, זלזול, ודיכוי תרבותי לימוד של מסורת היא פעולה של שחרור וריבונות במציאות ובהווה.

טקס בסיסה

נשים וראש חודש

ברוח זו אני רוצה לדבר על הקשר בין נשים וחודש ניסן בכלל, וטקס הבסיסה בפרט. הבסיסה היא מנהג של יהודי לוב, טוניסיה, וג'רבה. הוא מתקיים בראש חודש ניסן. שורה של מנהגים ומדרשים קושרים את כל ראשי החודשים לנשים – הדלקת נר ראש חודש (הקנדיל), שביתת הנשים מעבודה (הנרמזת במקרא, מופיעה בתלמוד ירושלמי ובשולחן ערוך, ונזכרת אצל רש"י); והפרשנות המוצאת את רחל אמנו, דמות האם היהודית האולטימטיבית, במלות ברכת ראש חודש: "ראשי חודשים לעמך נתת" = ראשי תבות של "רחל נתת". מדרש מפורש מספר לנו שנשים לא נטלו חלק בחטא העגל, אבל תרמו את תכשיטיהן בשמחה למשכן, שבנייתו החל בראש חודש ניסן, ואחד ההסברים הנפוצים לטקס הבסיסה קשור בבנייה הזו. בלוב הוא אף נקרא גם בסיסת אל-מרקומה, או ליל אל-מרקומה, שנתפרש כרמז למלאכת הרקמה שתרומו הנשים למשכן.

ראש חודש ניסן הוא ראש החודש של ראשון החודשים – חודש של חירות, אביב, וסיפור יציאת מצריים – שהוא סיפורה של לידתו הפרטית והצלתו הפלאית של משה, וסיפור של לידת עם – שנכנס אליו כחמולה של בני יעקב ("בני ישראל") ויוצא ממנו כעם מגובש שיש לו חוק ומוסר ותורה. כמה נשים המפורשות בשמן ממלאות תפקיד חיוני של הצלה בתהליך הזה – יוכבד אם משה; שפרה ופועה המיילדות; בת פרעה (גיבורה לא-יהודיה שהמדרש קורא לה בשם המחייב בתיה, כלומר בת האל); עוד גיבורת לא-יהודיות הן בנות יתרו, ובכללן צפורה אשת משה; , ומרים אחות משה – שנתנה גם שיר בקהל והיתה לזמרת הראשונה, אבל גם באר מים במדבר… כשגברים עמדו חסרי אונים מול קשיי החיים, גזירות, ואסונות (כמו עמרם על פי המדרש, וכמו הגברים בחטא העגל), הנשים האמיצות הללו לקחו את העניינים לידיים.

מושג החודש כידוע קשור לאשה ולירח. כשם שהשנה קשורה לגבר ולשמש. שימו לב לשמות – השנה נשנית, כלומר שבה במחזוריות קבועה; ואילו החודש מתחדש. כי האשה יכולה לשבור את חוקי הטבע המכתיב מחזור קבוע ובלתי משתנה בדרך של נס – וזו הלידה. ניסן הוא שם בבלי שפירושו ניצן ומרמז על האביב, אבל שמו מתפרש כחודש של נסים, חודש הלידה. כשחזל אומרים שהשם "ניסן" מרמז לנס, הם לא רק נותנים לו משמעות נוספת. הם מדגישים שכל ניצן הוא נס. האביב והלבלוב והלידה והניצנים שנראו בארץ בשיר השירים הנקרא בפסח – הם נס, כמו נס הלידה של יחיד ושל ציבור.

מפתח וטבעת, הטוואפה והשיבה הביתה

רבים מהיהודים בדרום טוניסיה ולוב היו רוכלים נוסעים (טוואפה). הם הגיעו הביתה רק לקראת פסח וראש השנה. האב חוזר ממסע נדודים, ואילו אשתו היא הבית (כבר בתלמוד היא האשה נקראת נקראת בית). לעתים קרובות מחכה לו בבית גם תינוק שהוא לא ראה עדיין. כולם מבינים את הסמליות בחפצים ששמים בעיסת הבסיסה – המפתח הוא סמל של גבר, והטבעות הן סמלי אשה, והשפע אליו מייחלים הוא לא רק פרנסה אלא גם פרי בטן. אבל הטקס המאשר את קיום הבית עם הגבר השב לביתו גם יוצר את הקישור – הבית הוא סמל למשכן כמו שהמשכן הוא סמל לבית. הבית הפרטי והמשכן הרוחני הכללי הם אחד. ועל כך מעידה התפילה בערבית שנואים כשהגבר בוחש את הבלילה (הקרויה בסיסה על ידי יהודים וערבים) במפתח

יַא פַתָּאח – הו הפותח

בְּלָא מַפְתָאח – בלי מפתח

תַרְזַקְנָה – תן לנו מטובך

וּתַרְזַק מַנָּה – וניתן גם אנו

יַא עַטָּאי – אתה הנותן

בְּלָא מַנָּה – בלא תמורה

ודווקא כשאנחנו שמחים בשמחת הבית אני חייב להזכיר את האנשים שפונו בשבוע שעבר באכזריות בלתי רגילה מביתם הראשון והיחיד בארץ ישראל לרחוב, וגם את אלה שצפויים להתפנות, על ידי פרויקט בנייה נדלני שערורייתי בגבעת עמל בתל אביב. הלואי שיהיה להם נס בחודש הנסים, ושלבו של היזם שנקרא תשובה יתהפך עליו לתשובה.

אני רוצה לסיים במה שהתחלתי – בתוכנית התרבותית של קפה גיברלטר. מיהו הראשון שקורא לבני ישראל "עם"? למרבה ההפתעה, זהו פרעה הרשע, שמדבר לראשונה בהיסטוריה על "עם בני ישראל". לפעמים, דווקא מבט של עוינות ואיבה ושנאה מייצר זהות ושותפות גורל. דווקא אלה שאמרו "מגעיל" על תרבות ומורשת, הופכים אותה ואת הלימוד שלה למקור של ערך וכבוד. מתוך תפיסה כזו אני שמח ונרגש להיות כאן הערב.

עקבאל דאייר! כל סנה כ'יר מן האד סנה!

זאיידין ומוש נאכסין! שנדע שפע ולא מחסור!

.

אברהם הרן מוטהדה על חגיגת נורוז מיוחדת בירושלים

העם הפרסי חתם בשבוע שעבר את חגיגות בוא האביב. גם בישראל הקהילה הפרסית ציינה ימים אלה. יעל גידניאן ובן זוגה דרור אטיאס, הציגו לפנינו כיצד בוראים 'יום חדש' ונבנית מסורת בישראל.   

העולם הפרסי חגג  ביום רביעי האחרון את ה-'סִיזְדַה בֶּדַר'. אירוע שלמעשה חותם את טקסי הנורוז (نوروز). תרגום המילה נו-רוז הוא "יום חדש", שמסמל את בוא האביב לעולם. באיראן מצוין הנורוז ביום השוויון האביבי 20 או 21 במרץ. הנורוז הוא היום הראשון בלוח השנה הפרסי המסורתי. מקורו בדת הזורואסטרית, המייחסת קדושה לאש. האביב, מסמל התחדשות ועל כן נהוג ללבוש בגדים חדשים. נהוג להבעיר מדורות ביום זה, לרקוד ולשיר, ולקיים טקסים שמקורם בדת הפרסית העתיקה. באיראן, עצמה זהו חג לאומי בין 13 ימים. ביום ה'סִיזְדַה בֶּדַר', בחתימת החג, האיראנים יוצאים לחגוג בפארקים ברחבי המדינה. הנורוז נחגג גם בקרב עמים ועדות נוספים כמו אפגניסטן, קזחסטן ובקרב הכורדים.

קהילת יהודי איראן אף היא חוגגת את הנורוז בארץ ובחו"ל. יעל גידניאן ובן זוגה דרור אטיאס, זוג ירושלמי צעיר, החליטו השנה לחגוג לראשונה את הנורוז, שחל ביום נישואיהם הראשון. משך ימים רבים הם עמלו על ההכנות, למדו, חקרו ורקחו עד ששולחן החג היה ערוך ומוכן. אט אט האורחים התכנסו, תוהים לפשר המאכלים והחפצים המונחים על השולחן שהכינו יעל ודרור. ירושלים נצבעה בשירים פרסיים שמתנגנים ברקע. יעל מברכת את הקהל ופותחת בהסבר על חג הנורוז ומקורו. אחר כך היא פונה לשולחן החג ומציגה בפני האורחים את ה-' הַפְת סִין'.

שבעת הסמ"כים

החלק המרכזי בחג הוא הכנת הַפְת סִין 'שבעת הסמ"כים'. שולחן החג בו מונחים שבעה מאכלים שמתחילים באות סין בפרסית ומשמשים בארוחת החג. לדוגמה: סַבְּזֶה (עשבים), סמובר, סומאק (תבלין פרסי), סיב (תפוח). כמו כן ישנו משקה השנה החדשה, המוכן משבעה פירות. שבעת המאכלים מסמלים את שבע המעלות של הזורואסטרים, ועורכים אותם על שולחן החג, יחד עם מראה, דג ונרות.  במרכז נהוג להניח ספר כמו של המשורר הלאומי חאפז או השאה- נאמה (כיום מניחים גם קוראן וספרי קודש אחרים).

סמלי החג

מראה, מסמלת שמיים ותחושת שפע.

תפוח,  מסמל פריון.

נרות, מסמלות אש כשם החג ואור.

הסַבְּזֶה, נבטי חיטה, או שעורה מסמלים התחדשות.

דג זהב, המסמל את בעלי חיים, טבע ומחזוריות.

ביצים צבועות, מסמלות בני אדם ופוריות.

סומאק, מסמל מזל, חיים ובריאות.

חומץ, מתינות, אריכות ימים.

הדת העתיקה של איראן היא דת אקולוגית, לכן הסמליות לקוחה מהטבע. אחד מהטקסים ביום השלושה עשר ('הסיזדה בדר') מקשר בין חידוש הטבע לזיווג ופריון. ביום זה, זמן שיוצאים לפארקים כדי לחגוג את האביב, הרווקות לוקחות את הסַבְּזֶה שנותר מערב הנורוז ומשליכות אותו לנהר. תקוותן, שבזכות כך, בשנה הבאה יהיו בבית בעליהן כשהן נושאות את ילדם.

אשריכם ישראל

האורחים הספיקו לטעום מן ה-'אָשֵה רֶשְתֶה' (תבשיל אטריות חגיגי) וקינחו ב'פַ‏אלוּ‏דֶה' (מעין משקה קפוא). הזמרת ג'נט יהודיאן מכנסת את הקהל סביבה ומנעימה בפיוטים מהמסורת הפרסית-יהודית. בשיר האחרון היא מבקשת מהקהל להצטרף אליה בפיוט פרסי יהודי-  'אשריכם ישראל'. לרגע אחד, בני משפחה, חברים, ומכרים שרים בערגה פיוט עתיק שמקבל משמעות חדשה. נשים וגברים כאחד שרים פיוט כיסופים לציון בעיר הקודש. כאילו מקיימים את הנבואה עליה פיללו כל השנים: בזכות תורת משה בן עמרם, בזכות התכנסות החברים. שלח לנו את הבשורה על הגעת הישועה. אשריכם ישראל.

'זְכוּתֶה תוּרֶה יֶה מוּשֶׁה

זְכוּתֶה גַ'מְעֵה חֲבֵרִים

בָּר מָה רֶסַאן בְּשׂוֹרָה

אָז אוֹמַאדַנֶה יְשׁוּעָה

אַשְׁרֵיכֶם אַשְׁרֵיכֶם, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל"

(מתוך אתר הזמנה לפיוט)

יעל ודרור מביטים בגאווה על הקהל שנאסף בביתם. מסורת חדשה נרקמת מול עיניהם. יחד הם סללו נתיב המקשר את העבר להווה, והוסיפו אבן נוספת- משלהם.  בראו יום חדש משלהם, לשנים רבות.

2 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. לעמוסי יקר
    ״קראנו נהנינו והשכלנו
    ברוך תהייה״. ציטוט של רנה ואני כמובן מצטרפת

  2. אני פרסיה משני הצדדים
    היהודים מעולם לא חגגו את הנורוז בצורה הזורואסטרית הזאת! ואני אוהבת מסורת וחקרתי את סבי וסבתותי לעומק בהמון נושאים.
    מה שכן עשו שמקביל- ביום שלאחר חג הפסח (ביום בו המרוקנים חוגגים את המימונה ) הם חגגו מה שקרוי בפיהם "רוז א-סאל" (רוז בשורוק) מעין חגיגת תחילת האביב אותה עשו ע"י יציאה משפחתית לפארקים, לטבע ועדיף ליד מקורות מים.

    אז ללמוד מהדורות הקודמים ולא "להמציא" מסורות מפוברקות.
    עם כל הכוונות הטובות.
    סליחה

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות