ר׳ דוד בוזגלו – קול שהוא ראי של דור

רפאל בלולו 

כשהגיע הפייטן והמשורר ר' דוד בוזגלו לישראל היה כבר בן שישים ושתיים. מעט אחרי שהתמקם בקריית-ים הזדמן לחגיגות אַלְמִימוּנָה בגן סאקר בירושלים, בסביבות שנת 67׳. החגיגות שחווה התאפיינו בקווים שונים מהותית משהכיר במרוקו: המון של גברים ונשים יחד, בחלל ציבורי, אוכלים ממאכלי החג המרכזיים, עם מופעים מוסיקליים ואפשרות להחליף חוויות תרבותיות משותפות. העובדה שהגיע אחרי השבר הבסיסי הגדול של הקהילה, לפנים הגדולה ביותר במדינות האיסלאם, גרמה לו להרהר באחד השירים הראשונים ככל הנראה שנכתבו על המימונה בפרספקטיבה של שם וכאן (בעבר כתב כאן יפה על כך אלמוג בהר).

אַתֶּם יוֹצְאֵי מַעֲרָב/ ר' דוד בוזגלו

(שיר לליל המימונה)

אַתֶּם יוֹצְאֵי מַעֲרָב. מָארוֹק אַנְשֵׁי אֱמוּנָה
הַלְלוּ אֵל בְּעַם רָב. יוֹם זֶה יוֹם אַלְמִימוּנָה.

אֶתְמוֹל פָּעַר אֶת לוֹעוֹ. יַם סוּף לְנֶגֶד פַּרְעֹה.
עִם כָּל רִכְבּוֹ בְּנָסְעוֹ. וּלְקָחָם לוֹ לְמָנָה.

וְעָבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו. צֹאן יִשְׂרָאֵל עֲבָדָיו.
עֵת נֶעֶרְמוּ מִשְבָּרָיו. עַל יְדֵי רַעְיָא מֵהֵמְנָא.

וּרְכוּשׁ רוֹדְפָיו וּמוֹשְׁלָיו. שָׂם יִשְׂרָאֵל אֶל כֵּלָיו
מִתּוֹךְ הַיָּם וְגַלָּיו. נִתַּן לוֹ לְמַתָּנָה.

וְשָׁמָּה עַל כָּל מִדְרָךְ. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בֵּרַךְ.
חָבֵר תִּהְיֶה מְבוֹרָךְ. בְּכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

וּבְמָארוֹק לְדוֹר דּוֹרִים. כָּכָה יֹאמְרוּ הָעִבְרִים.
בִּבְרָכָה לַחֲבֵרִים. אַרְבְּח יָא כָאי וּלְגִ'ינָא. [תרגום: הצלח אחי בעושר]

וּבְנֵי נֵכָר, נוֹזְלֵיהֶם נִבְקְעוּ תּוֹךְ כְּלֵיהֶם
וְתִפֹּל שָׁם עֲלֵיהֶם. יִרְאַת שׁוֹכֵן מְעוֹנָה.

וּמַשָּׂאוֹת עַל מַשָּׂאוֹת. מִלְאוּ כָּל טוּב וּתְבוּאוֹת.
הוּבְאוּ מֵאַרְבַּע פֵּאוֹת. לְעַמּוֹ אֲשֶׁר קָנָה.

וִילִיד עֲרָב זֶה דַרְכּוֹ. עַד עַתָּה תּוֹךְ מָרוֹקוֹ
וְלַיְהוּדִים כְּעֶרְכּוֹ. יַקְרִיב מִנְחָה שְמֵנָה.

שְׂאוֹר וּדְבַשׁ וּתְבוּאָה. חֲלֵב פָּרָה בְּרִיאָה.
דָּגִים נַעְנָע וְחֶמְאָה. עִם פִּרְחֵי בָּר וְגִנָּה

שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים, יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים.
וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים. עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה.

וְלָבְשָׁה הָעִבְרִיָּה. תִלְבֹּשֶׁת עַרְבִיָּה.
וְגֶבֶר עִם אַדְרָעִיָּא. וּקְטֹרֶת מֹר וּלְבוֹנָה.

וְלֹא נִכָּר הָעִבְרִי. לִפְנֵי אָחִיו הַהֲגָרִי.
אִם עִירוֹנִי אוֹ כַּפְרִי. רוּחַ כֻּלָם נְכוֹנָה.

שָׁם טֻשְׁטְשׁוּ הַתְּחוּמִים בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים
אִלְמָלֵא אַנְשֵׁי דָּמִים. אֲשֶׁר עַל הַמְּדִינָה.

הֵמָּה הַמְגוֹגִים. מוֹסְרִים עַמָּם לַהוֹרְגִים
כִּי לְכִתְרָם דּוֹאֲגִים. לֹא לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה.

עִזְבוּ רִיבוֹת וּמְרוֹרִים. לָעַד וּלְדוֹרֵי דוֹרִים
וְעַל שָׁלוֹם וּדְרוֹרִים. קְרִיאוֹת הוֹי תֶּחְדַּלְנָה.

במרוקו כל קהילה היתה שונה. דין קזבלנקה לא כדין מרקש ודין העיר לא כדין הכפר. התרבות הזו, של קהילות מפוזרות, הולידה מנהגים שונים, מאכלים שונים ופרקטיקות שונות של חגיגה וטקסיות. בוזגלו, שנע ונד במרוקו כולה עם פיוטיו, חווה על בשרו את מגוון הקהילות. התופעה החדשה שראה בישראל גרמה לו לכתוב בערגה, כמיהה וגעגוע למהות המקורית של החג – חג משפחתי קטן שנועד לאחד שכנים יהודים ומוסלמים וליהנות מיחסי הגומלין שמתאפשרים בחיים משותפים בין דתות שונות.

בשיר ניתן בקלות לזהות את אופיו של בוזגלו: את אהבתו לבני אדם, את החמלה שלו ואת האופן בו ביקר את הממסד. ברכות ובסליחה הוא תיאר את ההבדל בין החג המרוקאי לבין מה שהפך להיות החג בקהילה החדשה שנבנתה כאן בישראל ונקראה "יהדות מרוקו" ואת האופן שבו ממשלות מפרידות ומושלות בין ובני אדם.

בימים אלו אני עובד על סרט תיעודי בהפקתו של יאיר קדר המספר את סיפורו של בוזגלו ובעקיפין גם את סיפור התקופה והדור הללו בתרבות היהודית-מרוקאית – במרוקו ובישראל. מדובר בתקופה ובתרבות שכמעט ואינן מתועדות. באופן כמעט גורף, ובטח באופן יחסי לתרבויות אחרות בישראל, התרבות הזו אינה מקבלת את מקומה במחקר האקדמי, אך גם בקולנוע הישראלי. זו הפעם הראשונה שעושים סרט בסדר גודל כזה, וכולי תקווה שהוא ישחק תפקיד משמעותי בהקניית ידע ובהפצת התודעה על הפיוט ועל התרבות היהודית-מרוקאית.

השגת התקציב לסרט עדיין לא הושלמה, והמאבק גדול. חלק ניכר מהמאבק קשור גם בכך שהקרנות הממשלתיות והציבוריות עדיין מתקשות לקבל את התרבות היהודית-מרוקאית והמאגרבית (ובמובן הזה את התרבויות המזרחיות) כראויה, כתרבות שיש לה מקום שווה ומשמעותי בתרבות הכללית של ישראל. ובכל זאת, אף על פי שאנו דלי תקציב, החלטנו לצאת לדרך ולצלם את הסרט מתוך אמונה ואהבה גדולות.

אם כך, מדוע הסרט לא מקבל תקציבים מהקרנות? האם מדובר בשאלה של "איכות"? אני לא מקבל את העמדה הזו. טעם ובחירה הם עניין של פוליטיקה, של נקודת מבט, של תקינות פוליטית ושל עמדה ערכית ותרבותית שגוזרת מה ראוי ולא ראוי. האם המשורר הלאומי של פלסטין ראוי יותר מבוזגלו? האם המשורר הציוני הלאומי ראוי יותר מבוזגלו? התשובה שלי היא שהם ראויים, אך אינם ראויים יותר.

בוזגלו הוא בכל קנה מידה משורר מוכשר וגדול, על אף שרוב הציבור בישראל לא מכיר אותו (מה שהופך את נחיצותו וחשיבותו של הסרט לגדולים יותר). קולו, כמו קולותיהם של משוררים גדולים, הוא ראי והשתקפות של תרבות, תקופה ודור. בוזגלו הוא מן הכוחות המניעים של תרבות הפיוט המתחדשת בישראל. הוא אינו היחיד, אך הוא מן הדומיננטים ביותר וקולו כמשורר הביע את רגשותיהם הקולקטיביים של מאות אלפי יהודים מאגרבים וצאצאיהם. הוא החוליה האחרונה והמשמעותית המחברת בין תרבות פיוט ושירה בת אלף שנים בצפון אפריקה לתרבות שהחלה את דרכה בישראל בשנות החמישים והשישים. יתכן כי זה תפקידו ההיסטורי, והוא שהפך אותו משמעותי וחשוב עבור רבים ורבות כל כך.

חלק משמעותי בנסיון ליצור סרט בסטנדרטים הגבוהים ביותר קשור בהשתתפות המדינה והקרנות הציבוריות. עם כל הרצון הטוב, הארגון והיוזמה, חייבים מימון מינימלי כדי לקדם את שאיפותיהם של בעלי התרבות. ללא רוח גבית כלכלית של המדינה ושל הארגונים הנתמכים שלה הדבר יהיה קשה מנשוא. כשמדברים על שיוויון, על צדק תרבותי ועל חלוקה צודקת יש לקחת בחשבון גם את שאלת הייצוג התרבותי, את היכולת של דמות יהודית מזרחית, ספרדית, יהודית-ערבית להשתקף על המסך ולהעניק לצופים מתרבות זו אפשרות להרגיש שייכים בגאווה, לראות את עצמם באורו של איש משמעותי מאד בהיסטוריה המודרנית של הפיוט ושל הפיוט המרוקאי בפרט.

גם כמחווה לרבי דוד בוזגלו זצ"ל עצמו וגם למען תרבות ואמנות הפיוט של יהודי המאגרב ויהדות ארצות האיסלאם, חשוב לספר ולהשמיע את גדולתה של תרבות הפיוט, את עומקה, את משמעותה התרבותית, את פניה בעבר הקרוב ובהווה, ועד כמה היא מרגשת, עמוקה, מסעירה ומורכבת.

2 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. בא לי מאוד לראות את הסרט!

    • כשהייתי ילד במרוקו זכיתי לשמוע את הפיוטים של רבי דוד בוזגלו, כל היהודים במרוקו העריצו אותו ובמיוחד בעיר קזבלנקה. זכיתי לשמוע אותו גם בארץ.חשוב מאוד לעשות עליו את הסרט. אני מאחל לך הצלחה בעשיית הסרט.

טרקבק אחד לפוסט
הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות