שיר שחלמתי על קְרִים מולדתי

אחד הדברים האהובים עלי בעשרים ושתיים שנים שחלפו מאז שעזבתי את חצי האי קרים, זה לחפור על אזור הולדתי לקורבנות תמימים שאני מצליחה ללכוד. הדבר היחיד, מלבד ארגון ״להבה״, שגורם לי לפעמים לרגשי חרטה על כך שבחרתי להיות ישראלית, זו העובדה שבשביל זה הייתי צריכה לעזוב את קרים.

בזמנו הייתה בדיחה נפוצה ברוסית על שתי חיפושיות זבל, אב ובנו, שיושבים בתוך סביבתם הטבעית המצחינה והבן שואל את אביו: ״אבא, למה אנחנו חייבים לחיות במקום כל כך מסריח?״, ״יש מילה כזאת – מולדת, בני״, משיב לו האבא. אני, לעומת זאת, זכיתי למולדת שניחוחה הוא שקדיות פורחות, ים כחול, יין מתוק – מולדת שקל מאוד להתאהב בה אהבת עולם.

השאלה הכי נפוצה שהייתה מגיעה אחרי השאלה "מאיפה את?״ היא "איפה זה חצי האי קרים?", ובזמן האחרון היא התחלפה בשאלה "בעד מי את?". הייתי מעדיפה שאנשים ימשיכו לא לדעת היכן זה, מאשר לשמוע על קרים בחדשות בעקבות המאבק המכוער שמתנהל בימים אלה בין האליטות השליטות של רוסיה ואוקראינה. אז תשובתי היא – אני לא בעד! כשאהבת המולדת מתחלפת אצל אנשים בשיגעון הגאווה הלאומית, וכששליטים חסרי מצפון, משני הצדדים, משחקים בחיי בני אדם כאילו היו הם כלי משחק – אי אפשר לקחת צד. אף צד.

מה שנשאר לי זה להאמין (ולהתפלל) שחלום הבלהות הזה יחלוף כעקיצת יתוש בשביל הארץ המופלאה הזו, שראתה בהיסטוריה הארוכה שלה דברים משונים לא פחות ובכל זאת נשארה טהורה. אבל אין רע בלי טוב – עכשיו יש לי תרוץ מעולה להפיץ את סיפורי קרים שלי לכל עבר!

קרים הוא שמו של חצי אי בגדה הצפונית של הים השחור. אפשר לקרוא לו גם "כמעט אי" כי כל מה שמחבר אותו ליבשה זאת פיסת אדמה קטנה, דמוי צוואר, ברוחב של 7 קילומטר; אם הים היה קצת יותר גבוה קרים יכולה הייתה להיות אי. עובדה גאוגרפית זו נתנה בסיס נסיבתי לרומן-פנטזיה ״האי קרים״, (1979) פרי עטו של ואסילי אקסיונוב, סופר רוסי דגול אשר הוגלה מרוסיה לארה"ב על ידי המשטר הסובייטי ב- 1981 (ושהרומאן שלו "תפוזי מרוקו", וקובץ הסיפורים "מחצית הדרך לירח", תורגמו לעברית). ברומן, אקסיונוב "מתקן" לא רק את המציאות הגאוגרפית והופך את קרים לאי, אלא משרטט גם היסטוריה חלופית: שלא כמו במציאות, בספרו מצליח הצבא הלבן להיאחז באדמת קרים בזמן מלחמת האזרחים, להדוף את הצבא האדום ולבנות שם רפובליקה דמוקרטית, סוג של קוריאה הדרומית של ברית המועצות. הפנטזיה האנטי-סובייטית הזו הייתה די מתבקשת כי מיקרוקוסמוס קרימאי תמיד היה קצת שונה מהנוף הכללי. קצת מנותק מה"חובה האזרחית", קצת נטול קולקטיביזם ממלכתי מאוס, קצת לא ממושמע והרבה יותר מידי מחוייך, קל דעת שמח מול הרצינות הפורטנית וכבדת הראש של המשטר. בזכות תכונות אלה, בשילוב של ים, שמש וריחוק פיזי מהקרמלין, קרים תמיד משכה אליה אנשים צבעוניים ויצירתיים, בוהמיינים לסוגיהם מכל רחבי ברית המועצות. אל אף היותו אזור נופש אפנתי, האווירה בקרים תמיד הייתה פשוטה, נטולת זוהר ופאר, מה שיכול רק להוסיף לחינניותו.

27,000 קמ"ר של נופים מרהיבים ומגוונים ממוסגרים באלף קילומטר של קו חוף. כשמסתכלים על המפה צורתו מזכירה צורה של חיה דמיונית חמודה. חיים בקרים כשני מיליון בני ובנות אדם ובמשך שנה מתווספים אליהם כחמש מיליון תיירים, רובם בעונת הקיץ בין מאי לספטמבר, אך בשל האקלים הנוח, התיירות נמשכת כל השנה. למשל, לבקר בילטה (בירת החוף הדרומי) בחורף זה אחד הדברים היותר רומנטים שאני יכולה לחשוב עליהם.

ככה זה היה נראה בסוף שנות ה- 80, מתוך הסרט "ASSA" של הבמאי סרגיי סולוביוב, שהפך לקלאסיקה:

גם מבחינה אתנית הנוף של קרים תמיד היה ונשאר מגוון, עד כדי כך שממש קשה להצביע על אתנוס מסוים שיכול בלב שלם לאמר: “THIS LAND IS MINE”. עושר תרבותי הוא אחד המאפיינים הבולטים של קרים. חלק מהעמים שחיו באזור כבר לא קיימים היום כלל, כדוגמת סקיטים, טאורים, סרמטים או כוזרים, אך רוחם עדיין מרחפת שם.
בין התרבויות שקיימות עד היום וקשורות לקרים ככה או אחרת אפשר למנות את היוונים, איטלקים, גרמנים, טורקים, בולגרים, ארמנים, צוענים, קאראים, קרימצ'אקים, יהודים, טטרים קרימאים, רוסים ואוקראינים. שפת הדיבור המשותפת לכולם בעת החדשה תמיד הייתה רוסית.

מצאתי שהדרך הכי טובה להכרות ראשונית עם תרבות כלשהי היא לתת הצצה על מוזיקה, ריקודים וטקסי החיים שלה. כשאנחנו שרים, מנגנים או רוקדים, צוהלים או אבלים נפתח בנו משהו אמיתי שאפשר להבין בלי תרגום, ללא הגנות ובלי מסכות. ברוח זו אני מזמינה אותכם לטיול קצר ברחבי קרים. בטוחה שאחריו תדעו לא רק היכן זה, אלא יותר חשוב – תדעו איך זה.

אתחיל, איך לא, בקשר היהודי. היהודים הראשונים הופיעו בקרים עוד בתקופה של יוון העתיקה, כשקרים היתה חלק מהעולם ההלניסטי. בהמשך, על פי אחת הסברות, הרומאים הגלו לקרים יהודים שלא הוצאו להורג אחרי מרד בר כוכבא. בימיי הביניים, מתוך חיבור בין היהודים שהגיעו לאזור בעת העתיקה ומגורשי ספרד, ביזנטיה, איטליה ורוסיה, התפתחו בקרים שתי קהילות יהודיות ייחודיות – קרימצ'קים וקראים. תרבותית שתיהן מושפעות מהתרבות הטטרית המקומית, וכך אף לשונותיהן. יש יסוד סביר לחשוב שהם צאצאי הכוזרים, עם מסתורי שעקבותיו נעלמו באורח מסתורי אי שם במאה העשירית לספירה. הדת שלהם היא הדת היהודית, כאשר הקראים הם כת שאינה מכירה בתלמוד ובסמכותו, והקרימצ'אקים הם תלמודיים. התהפוכות של המאה העשרים לא היטיבו עם שתי הקבוצות הללו. אוכלוסיותיהן הצטמצמו משמעותית, והמנהגים והשפה החלו להשכח. בעשורים האחרונים ניכר מאמץ להחיות את התרבויות מחדש.

ברכת החתן והכלה לפי מנהג הקראים. החזן ברכיה בן סעדיה אליישעוויץ' ודוד גומוש:

גל נוסף של יהודים מגיע לקרים אחרי מהפכת אוקטובר. כידוע, יהודים היו כוח משמעותי במהפכה הסוציאליסטית, בין השאר, מתוך תקווה שזה ישפר את מצבם העגום ברוסיה הצארית. אכן, בשנים הראשונות שאחרי המהפכה נעשו צעדים בכיוון, אחד מהם היה הקמת קומונות חקלאיות של יהודים באזור הערבות של קרים. חלק מהקומונרים הגיעו מרוסיה ואוקראינה עם הרבה מוטיבציה, חלק אחר מפלסטינה. פרויקט זה חוסל בהצלחה בתחילת שנות העשרים, יחד עם כל שאר התקוות שהמהפכה עוררה.

שיר עממי של קומונרים יהודים על קולקטיב יהודי על עיר דז'אנקויה, תחנת רכבת הראשונה בכניסה לקרים, השער של חצי האי. שר בנציון ויטלר:

על גלגוליו של השיר הזה, תרגומיו לעברית, והאופנים שהפך ל"היי דרומה לאילת" על-ידי מאיר נוי, ראו מאמר בשני חלקים.

ב- 1941 חוסלו רוב יהודי קרים בידי הנאצים, שהכיבוש שלהם נמשך עד 1944. היהודים תושבי קרים המתגוררים בה היום הגיעו לשם ברובם כבר אחרי מלחמת העולם השנייה, והם מונים – לאחר ההגירה המסיבית לישראל – כ- 5,000 איש.

תרבות משמעותית נוספת, אולי הלב התוסס של הפסיפס התרבותי הצבעוני והמרהיב של קרים, היא התרבות של טטרים קרימאים – קבוצה אתנית שגם היא התגבשה בקרים מתוך איחוד ומיזוג של שבטים מקומיים ושבטים טורקים שהגיעו ממרכז אסיה. הם הופיעו לראשונה בסביבות המאה ה- 13. בין 1441 ל- 1783, עד לכיבוש הרוסי, קרים היתה ממלכה טטרית. שדתה – איסלאם סוני.

אין מי שאוהב את קרים יותר מטטרים ואין צל של ספק שזה הדדי. החיבור הזה בין האנשים לאדמתם מורגש בכל פינה, בכל אבן, בוסתן או כרם. מה שהופך את סיפורם לעוד יותר כואב. כאמור, המאה העשרים הייתה עשירה בטרגדיות המוניות ואחת מהן רשומה על שם הטטרים הקרימאים. מיד עם שחרור קרים מידי הנאצים, נעשה נגדם אחד הפשעים הכבדים ביותר ברשימה הארוכה של פשעי שלטון סטלין: טרנספר כפוי, פתאומי, ואכזרי.

ביום בהיר אחד ב- 18 למאי 1944, ללא התראה מוקדמת, יצא צו של הממשלה שמאשים את הטטרים בשיתוף פעולה עם הנאצים, מכריז עליהם בוגדים ואויבי העם ומורה על גירושם המיידי מחצי האי. אנשים קיבלו 15 דקות להתארגן, כל רכושם הוחרם. מכל רחבי קרים הובילו אותם במשאיות לתחנת רכבת ומשם ברכבות משא לאזורים הפחות מיושבים של אוזבקיסטן וקזחסטן. כך, תוך 48 שעות, התנתקה קרים מהעם שצמח מאדמתה ועיבד אותה באהבה עמוקה במשך מאות שנים. מתוך כמאתיים אלף מגורשים כשליש מתו בדרך או בשנים הראשונות שלאחר הטרנספר.

ההאשמות היו מופרכות – למרות קיומם של כמה אלפי משתפי פעולה עם הכובש הנאצי, שחלקם הגדול נס עם הכוחות הגרמניים, אופיו הקולקטיבי של העונש חיסל באכזריות וללא הצדקה קהילה שלמה – ובה זקנים, נשים, ילדים, וגם גברים שזה עתה חזרו מהמלחמה בנאצים.

גם מיעוטים נוספים גורשו מקרים יחד עם הטטרים. "אנקדוטה" היסטוריות לא מצחיקה בכלל בהקשר זה היא סיפורם של הקרימצ'קים. אוכלוסייתם תמיד הייתה לא גדולה במיוחד – לפני המלחמה הם מנו כ- 6 אלף. ב- 1941 למעט אלף איש, הקרימצ'קים שהיו אז בקרים חוסלו בידי הנאצים. שרדו רק כאלף איש – כמה משפחות שהצליחו לברוח מקרים והחיילים ששהו בחזית הצבא האדום. כל אלף השורדים גורשו גם כן, “על הדרך", עם הטטרים, כמו עוד כמה עממים וקבוצות אתניות מקומיות.

אלא שלאחר מות סטלין ב- 1956 אלה הורשו לחזור למקומם – חוץ מהטטרים. רק ב- 1989, רגע לפני קריסתה הסופית של ברית המועצות, הוכרז צו הגירוש כ"לא תקף" והטטרים, שכל השנים לא הפסיקו להאבק על זכות השיבה שלהם, קיבלו אפשרות להתחיל ולחזור. היום חיים בקרים כ- 250 אלף טטרים.

שיר געגוע מצמרר בביצוע זמרת אלזרה בטלובה:

למרות כל מה שעבר עליהם ומבלי לשכוח כלום, הטטרים מעולים גם בלשמוח, לעשות מוזיקה ולרקוד! הנה אנואר איזמאילוב, גיטריסט ג'אז ופיוז'ן ותיק ומוכר ברחבי העולם, הידוע בסגנונו הייחודי ומוזיקליות יוצאת דופן.

רוסים ואוקראינים היום הם הרוב המוחץ בקרים (רוסים קרוב ל- 60%, אוקראינים כ- 25%). מספרם עלה בהדרגה מסוף המאה ה- 18 כשהאימפריה הרוסית כבשה את קרים; בתקופת ברית המועצות אוכלוסיתם גדלה עד כדי כך שהתושבים המקוריים הפכו למיעוט. תרומתם לתרבות המקומית כמובן לא מבוטלת. המלחין הקלאסי הידוע והמכובד, אלימדר קרמנוב (1934-2007), בן לאבא טורקי ואימא אוקראינית, גאוות הקרימאים.

ברור שלא הייתי יכולה לסיים בלי הצוענים. בוידאו, צוענים קרימאים באירוע משפחתי. הייתי נותנת הרבה בשביל להיות בין המוזמנים.

אפשר לספר על קרים עוד הרבה דברים, אך כדי להשאר בפורמט של פוסט הייתי חייבת לקצר. אני מקווה שהצלחתי לעורר עניין ורצון להתודע לעושר התרבותי הזה של מולדתי. ההנאה מובטחת.

29 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. מרתק. תודה!

  2. מעולה!! תודה יוליה!

  3. תודה! זה מרגש!

  4. תודה רבה יוליה! מחכים ומרתק!

  5. איזה פוסט מרתק! אולי תתני איזה קישור לסרטון ששומעים בו את השפה הקרימצ'אקית?

    • הייתי שמחה יובל אבל לא מצאתי.. הם הרבה יותר קטנים מקראים.. מקווה שעוד כמה שנים מעמצים של ראשי קהילה להחיות את התרפות יתנו פרי ויהיה יותר חומרים מוקלטים עליהם.

  6. שוב תודה חברות וחברים!
    אני לא יכולה לעמוד בזה, ממש חייבת להשלים את החומרים מוזיקאלים שנעלצנו לגנוז כדי שלא יצא מזה "מלחמה ושלום" (בגודל)..
    אז עוד קצת מוזיקה:
    זלטה אוגניביץ' – מעולם אחר לגמרי. היא כוכבת פופ אוקראינית צעירה, ב2013 ייצגה את אוקראינה באירוויזיון וזכתה במקום שני.
    https://www.youtube.com/watch?v=fs_PIZ4dA-s

    OSTROV KRYM – להקה שיצאה מהגל של מוזיקת פרסטרויקה. לא שרדו הרבה אבל הצליחו להשמיע קול יחודי ואף להשפיע, את סגנונם הגדירו כ"דיסקו סקפטי".
    https://www.youtube.com/watch?v=BwYtPv6QZmE

    DJ BEBEK – מלך הפופ הטטרי, שדרך הגב בעיניי מעולה. אולי אני מגזימה, לא יודעת. בכל אופן הרדיו שלהם "RADIO MEYDAN" אחת התחנות מוזיקה האהובות עלי. http://meydan.fm/radio#/
    https://www.youtube.com/watch?v=Jm3vKLgtAXw

    נאמבר הורס מהחתונה הטטרית מסורתית בת זמנינו. הייתי חייבת!

  7. פוסט יפה מאד! קהילות יהודיות שאבדו ואינם…
    רובם של הקרימצ'יקאים, כפי שכתבת, נרצחו בשואה.
    מיעוטם נטמעו ביהדות רוסיה- ולעיתים צאצאיהם אינם יודעים על מוצאם המיוחד.
    קבוצה נוספת ברחה דרומה, וחלק מצאצאיה נמצאים עד היום בסוחומי [סוחום[ בירת אבחזיה.
    קבוצה יהודית נוספת – יהודי קווקז [הקרויים גם יהודי ההר] שקבוצה מקרבן הקימו גם הם קולחוז חקלאי בקרים, וגם הם נרצחו ע"י הנאצים.
    היו גם קשרים רבים – ואף נישואים בין הטטרים שהוגלו למרכז אסיה לבין היהודים [ובמיוחד הרוסים- אשכנזים] שהגיעו לשם כמה שנים קודם בבריחה מזרחה.

    • חן! תודה על ההרחבה הזאת! מאוד מעניין! יש המון מה לספר כאן, בשבילי נושא מרתק.

    • היהודים הרריים הם קבוצה גדולה ופעילה הרבה יותר מהקרימצ'אקים.

      • נכון הם הרבה יותר גדולים כמובן, במיוחד עכשיו. וגם עליהם אומרים שהם קשורים לכוזרים. יכול להיות שהסיפור הזה עם כוזרים שמתגיירים באמת קרה…

        • במשפחה של סבתא שלי הם את עצמם לעשרת השבטים

        • ה"הריים" דוברים בשפה הטטית, השייכת לענף רחוק של השפות האירניות, כמו השפה היהודית הבוכרית.

  8. צריך להיות – הם ייחסו את עצמם

    • אהה מעניין.. סבתא שלך מיהודים הרריים?

      • היא נולדה בארץ. ההורים שלה הגיעו מקווקז כשהיו ילדים קטנים (דור 1.5 … :P )

        • לגמרי דור 1.5 :)

          • מתי עוברים לדור 4 – כי גם אני רוצה אינטרנט מהיר!!!

  9. מעניין מאוד, מרגש, כתוב מעולה.
    עשית לי חשק לטוס לשם..

    • בהחלט שווה לטוס לשם! אולי לא השנה :) או שדווקא השנה!

  10. בפעם הראשונה נפשתי בקרים עם אשתי, כאשר זה עתה סיימנו את האוניברסיטה וגם התחתנו באותה הזדמנות.
    נפשנו בישוב קטנטן בשם פּלָנֶרסקוֹיֶה, המוכר יותר בשמו הטטרי קוֹקטֶבֶּל, ליד רכס הרים חמוד הנקרא קָרָה-דָג. יצאנו גם למספר טיולים מאורגנים בטבע עם מדריך שסיפר באהבה רבה על הטבע ועל עולם החי המקומי.
    כעבור שנים אחדות חזרנו לשם שוב. כרגיל, שכרנו חדר אצל משפחה מקומית. היה להם בן, בערך בן 15, שאמר לנו: למה כולכם מצטופפים כאן בהמוניכם דווקא בקיץ? באביב, בחודש מאי, יש כאן פריחה מרהיבה! שמעתי את זה ונדלקתי. מאז, שנה אחר שנה נסענו לשם בתקופת החגים של חודש מאי לראות את הקרה-דג בפריחתו!
    האזור, דרום מזרח חצי האי, הוא אזור ערבתי, המזכיר את האקלים של הארץ. זו לא הפריחה הססגונית המשוגעת של הקווקז או דרום מערב קרים, אלא משהו מאופק יותר, עדין, בצבעי מים.
    על רקע זה פריחת הצבעונים, המזכירים כל כך את צבעוני הבר הישראליים, הרשימה אותי לא פחות מפריחת פרחים גדולים ומרהיבים יותר.
    הסתבר, שלא היינו היחידים הנוסעים לקוקטבל באביב. אפילו נתקלנו שם בידידים מוסקבאיים, שגם היו מעורים בחבורות הבוהמיניות שנפשו במקום.

    כמובן, יצאנו גם לטיולים רבים ברחבי חצי האי. למשל בחורבות העיר הקראית צ"וּפוּט קָלֶה. היה משונה לראות מצבות עם אותיות עבריות. אבל לא הצלחתי לפענח את הכתוב – כנראה בשפתם הקרובה לשפה הטטרית.
    היו גם דברים שצרמו לנו. למשל ביקור בארמון החאן הטטרי בבַּחצִ'י סָרָי שהפך למוזיאון. בסדר, מוזיאון, יש ברוסיה המון ארמונות -מוזיאונים. אבל בשביל מה תלו שם תמונות של יקתרינה הגדולה? מילא יקתרינה, שכבשה את קרים, אבל תמונות של בוהדן חמיילניצקי?! אכן בלטה לעינינו תופעה של אוקראיניזציה מלאכותית של חצי האי, אשר זה לא כבר "ניתן במתנה" לקהיליה הסוציאליסטית המועצתית האוקראינית.

    • לגבי "'צ'ופוט קלה" – "צ'ופוט" בטאטית זה "יהודי" אז אני מניח ששם המקום הוא "המצודת/הארמון היהודי" או משהו כזה

      • אכן יובל! אני חושבת יש קשר. היום אחרי שאימפריאליזם הסובייטי הצליח להרוס תרבות קראימית וקרימצ'קית כמעט עד תום קשה לשחזר את הדברים במדויק, אבל צ'ופוט קלה היה המרכז שלהם אז זה חייב להתבטא גם בטופונימים.

    • ואו! טלמון כמה שריגשת אותי! רק עכשיו ראיתי את התגובה..
      עוד שזה היה ברית המועצות תמיד צרם לי לראות את הסימנים של אקספנסיה אימפריאלית, רוסית ואז סובייטית. אבא שלי, זכרונו לברכה, תמיד קרה לכל המקומות ששמם שונה לרוסי, בשמות המקוריים טטרים או יוונים. גדלתי על הסיפור הקורע לב של העם הטטרי, שוב בזכות אבי, ככה למדתי להבדיל בין טוב לרע אני חושבת. המובן מעליו הזה של החזק וגדול שיכול פשוט לבוא להגיד "מעכשיו זה שלי" ולשים את הפורטרט שלו על הקיר ומי שזה לא נהה לו יכול פשוט להפנות מכאן… אותי זה פשוט מרתיח.
      אוי קוקטבל! בטח סיפרו לך מה הלך שם בתחילת המאה ה20 בביתו של מקסימילאן וולושין, משורר וצייר, שאירח בו את כל הבוהמה של מוסקבה ופיטר, אומנים, משוררים, אנשים של תאטרון, כל מי שהיום הוא קלסיקה של התרבות הרוסית. בגלל זה עד היום החבר'ה האלה אוהבים את המקום. היה שם גם פסטיבל מעולה של ג'אז ומוזיקה אתנית יותר מ10 שנים. עכשיו אחרי הפלישה הרוסית זה בטח מת :(

      • הטטרים הם רוצחים צמאי דם, אשר הוגלו ע'י הטורקים לקרים , בוגדים , רק שני אחוז מהם נלחמו נגד הנאצים השאר ירו לחיילים של הצבא האדום בגב, לא היו צריכים להחזיר אותם בחזרה לקרים. פחדנים ובוגדים

        • 2 % אתה טוב בסאטסטיקה …. רק שתדע אחוז החיילים ופרטיזאנים של הטטארים הקרים הכי גבועה בין כול העמים שנלחמו במלחמה … זה פרופוגנדה הסובטיית …

  11. אני מתגעגע לקזנטיפ בקרים (כרים)
    תודה על המידע על קרים (כרים)

  12. מידע מקסים ונפלא מעשיר את ידיעותי על כרים
    מעבר לקסם של קזנטיפ

  13. תודה רבה , חזרחו מקרים לפני כמה ימים ,סבתה שלי סיפרה הרבה סיפורים על קרין

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות