ז׳וגו בוניטו | עלי בומאיה: בלגיה, אלז׳יר, זה לא על כדורגל בכלל

blogsBANNER

אז אלז'יר הודחה ברגע האחרון, וגם בלגיה עלתה בשיניים. שתי הקבוצות נפגשו בשלב הבתים למשחק טוב עם תוצאה מתסכלת. זה הזמן לדבר קצת על ספורט. כלומר, על היסטוריה, ועל פוליטיקה, ועל תרבות, ועל זהות.

algerie-football_431

בלגיה

כמו שדיון מוזיקלי הוא כמעט אף פעם לא רק דיון מוזיקלי, גם ספורט הוא כמעט אף פעם לא על ספורט: בשנת 1974 ירד מהמטוס בקינשסה, עיר הבירה של המדינה האפריקאית שנקראה אז זאיר (והיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) גבר שחור בן 24, חסון, מלא תקווה, ואלוף עולם בלתי מעורער באיגרוף. קראו לו ג'ורג' פורמן. הוא עמד להיאבק על תואר אלוף העולם עם מוחמד עלי בן ה 32, שנחשב כבר כמי-שהיה וכמפסיד כמעט בטוח, במסגרת הקרב המיתולוגי שנקרא The Rumble in the Gungle. לצידו היה דאגו, כלב הרועים הגרמני האהוב שלו, שאף התלווה אליו למסיבות עיתונאים. זה היה מספיק כדי להפוך אותו לשנוא נפשם של מאות מיליונים באפריקה השחורה כולה.

FOREMAN_WITH_DOG

כי פורמן התמים והחייכן, ממש כמו פרשני הספורט הישראלים, לא ידע שספורט הוא כמעט אף פעם לא על ספורט. הוא לא שמע על הקשרים היסטוריים ופוליטיים. איש לא הכין אותו לעובדה כי כלב רועים גרמני היה אחד מסמליו השנואים של הכיבוש הקולוניאלי הבלגי בזאיר, כשזה כונן את אחד המשטרים המרושעים והאכזריים ביותר בהיסטוריה, שבו שוטרים ופקידים בלגים טבחו עשרה אחוז מהאוכלוסיה הבוגרת, התעללו, היכו, ועינו בשיטתיות מיליונים רבים, המיטו שואה וחורבן על ארץ רחבת ידיים, וחלבו את משאביה (גומי ואחר-כך יהלומים ומחצבים) לטובת חשבונו הפרטי של המלך לאופולד השני, שהורה על כריתת ידיים אקראית כעונש קולקטיבי, גם של ילדים (וכאן תמונת זוועה כזו, נוראה מכדי שארצה לשלב אותה ישירות בטקסט). בלגיה המשיכה לבחוש בפוליטיקה האפריקאית, כשהיא נוטלת חלק (בשיתוף פעולה של הסי. איי. איי) בעינוי ורצח בשנת 1961 של הסמל הלאומי של עמי הקונגו, התקווה האפריקאית הגדולה, פטריס לומומבה, מנהיג מתקדם ונבחר, מחסלת כך את הדמוקרטיה הצעירה של זאיר, ומעבירה אותה במודע ובמחושב לידיהם של העריצים ששולטים בה עד היום.

Russell E. Train Africana Collection, Smithsonian Institution Libraries.

בלגיה – על סמליה, כמו הכלב דאגו, ועל מייצגיה, כמו נבחרת הכדורגל שלה – היא הרוע הקולוניאלי המוחלט עבור אפריקה. בקרב בין שני אנשים שחורים, אפריקה כולה לא רק רצתה בנצחונו של עלי – סמל של גאווה והעצמה שחורה – אלא גם בכשלונו וחורבנו המוחלט של פורמן, שנתפש כלבן או משת"פ שנוא. ואכן, הקרב הזה נתן לעולם כולו לא רק את סרט הספורט התיעודי הטוב ביותר (WHEN WE WERE KINGS), אלא גם את הקריאה "עלי בומאיה", שפירושה בשפת לינגאלה "עלי, הרוג אותו!", וששימשה לא מזמן לשיר היפ-הופ, והיא כנראה אחת מארבע המלים האפריקאיות המוכרות ביותר בעולם, שהפכו חלק מלקסיקון אוניברסאלי של תרבות פופולארית (לצד "סימבה", אריה בסוואהילית, שתווך על ידי דיסני; "ראס תאפארי" האמהרי, הקרוב לר"ראש תפארת", שתווך על ידי בוב מארלי; ו"אובונטו", תרומתה המעמיקה של לשון הנ'גוני-באנטו לאתיקה פוליטית, שתווך על ידי מנדלה ואחר-כך על ידי מערכת הפעלה למחשב…)

אלז'יר

כן, ספורט הוא אף פעם לא על ספורט: מנהיגת הימין הגזעני בצרפת קוראת לשלול אזרחות צרפתית מצרפתים-אלז'יראים שמשחקים בנבחרת אלז'יר. וראש עיריית ליון (העיר שבפרבריה צמח ראשיד טאהא והמוזיקה שלו) אוסר לפתע, במקרה, להניף דגלים זרים בעיר בעת המונדיאל. אם, עבור כל אפריקאי, בלגיה היא סמל של רוע, הרי שאלז'יר – לא זו, הקונקרטית, על בעיותיה והמשטר שלה, אלא האייקון ההיסטורי – היא סמל של מאבק הירואי בשעבוד של הקולוניאליזם האירופי, מאבק שהסתיים בניצחון ובחופש.

ALJIR_INDEPENDANCE

בשנת 2004 התקיים המשחק הראשון בהיסטוריה (והיחיד, למרבה הצער, לאחר ההדחה של אלז'יר על ידי גרמניה) בין נבחרת צרפת, מופת של שיתוף פעולה בין מיעוטים, בני מהגרים, וקבוצות אתניות, בהנהגתו של זידאן, האלז'יראי (יליד צרפת) המפורסם והנערץ בעולם (ומושא של הסתה גזענית ושנאת זרים מצד "החזית הלאומית"), ובין נבחרת אלז'יר, שפצעי הכיבוש הצרפתי, מעשי הזוועה שלו, ומאות אלפי הקורבנות של מלחמת העצמאות העקובה מדם שלה הם חלק בלתי נפרד מהזכרון האישי והקולקטיבי של אוהדיה (ושל חלקים גדולים מאוכלוסיית העולם השלישי בכלל). והמשחק הזה אכן היה לאירוע התרבותי החשוב ביותר של אותו שבוע, גם עבור אנשים שמעולם לא גילו שום עניין בכדורגל. צפיתי בו בבאר של יוצאי אלז'יר, יחד עם קומץ צרפתים ורוב אלז'יראי מוחלט. חברי האלז'יראים הם כמעט כולם בני המיעוט הקבילי (כמו זידאן, אגב; מה שקרוי גם "ברברים") שסבלו אז באלז'יר מדיכוי תרבותי ופוליטי שיטתי. הם בחרו לגלות לפאריס גם מתוך איבה למדינה האלז'יראית ולמשטר שבה. רובם יתקשו לבקר באלז'יר מבלי להעצר על ידי המשטרה או שירותי הבטחון כמתנגדי משטר או עריקים מצבא החובה. לפני המשחק הם דיברו בהערכה וחום על זיזו "שלהם", וייחלו להופעה מוצלחת שלו, ולמשחק של פיוס.

כל זה, כמובן, עד שריקת הפתיחה. קבילים או לא קבילים, זיזו או לא זיזו – כמו למעלה ממחצית האוהדים באיצטדיון הפאריסאי, גם האנשים שסביבי עודדו את נבחרת אלז'יר בטירוף. השלטים "זידאן=חארקי" – כינוי גנאי אלז'יראי נורא למשת"פים עם הכיבוש הצרפתי –  כמו גם פיצוץ המשחק, אחרי הדקה השבעים, על ידי הקהל האלז'יראי-צרפתי התקבל על ידם בבושה ואכזבה – נבחרת אלז'יר נתנה הופעה מכובדת בהחלט, וגם טעויות השיפוט המעצבנות לא הצדיקו התפרעות. העצב על פניהם אמר הכל: זה היה ערב עצוב מאוד עבור דימוים העצמי וזהויותיהם המסוכסכות. זה היה על כל כך הרבה דברים שאינם כדורגל: ממש כמו שהיה המשחק בין בלגיה ואלז'יר – בין סמלי הקולוניאליזם ברגע השפל הנורא שלו והמאבק לחירות בשעתו מרוממת הרוח – עבור מאות מיליונים בעולם. וממש כמו תמיד, בעצם. כי ספורט הוא אף פעם לא על ספורט.

7 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. מאלף

    • כרגיל, תענוג לקרוא אותך. תודה

  2. מעניין מאוד. יש לך קישורים או הפניות לעניין הכלב שגרם לקונגולזים לסלוד מפורמן?

    • תודה. הנה בקצרה (ויש גם מאמר ארוך יותר שאשים אחר כך) http://www.pedigreedatabase.com/forum.read?mnr=146718-aliforeman-rumble-in-the-jungle-and-dago

      • תודה רבה -אני ממליץ אל הרומן "כלב לבן" של רומאן גארי. סיפור אמיתי על גארי ואישתו, פעילה למען זכויות השחורים הארה"ב של שנות – 60, שאימצו כלב תועה. לדאבונם הכלב התגלה ככלב שאולף לתקוף שחורים…

        • הגהה- ממליץ ע ל הרומן…

  3. עמוס יקר, אין-אין, אתה אפריקני. יש ארץ מוצא ויש ארץ יעד (המקום/התרבות אליו הלב יוצא). אתה מזכיר אפריקה, שומעים געגועים.

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות