אג׳נדה | לחברה האשכנזיה שלי ולזאת שאחריה

עדי סדקה

חלק א: אמת מסוימת

כשהתחלתי ללמוד קולנוע, לפני חמש שנים, אחד הסרטים הראשונים שהראו לנו באחד הקורסים היה הסרט ״בית״ של דוד אופק משנת 1994.

הסרט, שהיה סרט הגמר של אופק, מספר את סיפורה של המשפחה העיראקית של אופק בזמן מלחמת המפרץ. דוד (בתפקיד עצמו) מגיע לבית הוריו ברמת גן, עם חברתו האשכנזיה. יחדיו הם מתנהלים בין מסכות האב״כ וההבדלים העדתיים ובין נחש הצפע והשרב הכבד.

בסרט אנחנו לומדים להכיר את הוריו של אופק ואת סבתו. הסרט אמנם עלילתי אך את תפקיד סבתו משחקת הסבתא העיראקית האמיתית של אופק ובכך כנראה אופק מנסה להצביע על אמת מסוימת באירועים שהוא מציג לנו. אחד הדברים העיקריים שהסרט מביט בהם, בכאב, זהו הקושי שהיה קיים, באותם ימים, במערכות יחסים רומנטיות בין מזרחים לאשכנזים ובוויתור הגדול שהיה צריך לעשות על מנת לשרוד במערכות היחסים הללו.

אחד הטיעונים השכיחים ביותר שקיימים היום הוא שלא ייתכן שיש גזענות – כי הרי היום כבר כולם מתחתנים עם כולן. אבל עד כמה זה באמת נכון? ובאיזה מחיר?

חלק ב: מוסיקה אשכנזית חרישית 

אהבתי אותה. באמת שאהבתי. היא עשתה לי את המוות אבל משהו בה תפס אותי.

היא ואני הכרנו די במקרה, בעצם. והאמת היא שלא חשבתי שזה יתפתח לאן שזה התפתח. אבל זה כן התפתח לשם ומהר מאוד היינו במערכת יחסים מתוסבכת ומלאת בעיות.

ואהבתי אותה. למרות שהיא הייתה עסוקה רק בעצמה ולמרות שהיא ביטלה אותי שוב ושוב ושוב, אהבתי אותה. וגם כשאני התחלתי לבטל את עצמי, רק בשביל להיות איתה, אהבתי אותה. ונדמה לי שגם היא אהבה אותי. לפחות ככה היא אמרה.

אצלה הכל תמיד היה מונח על השולחן. כי לא היה לה מה להסתיר. היא הרי יכולה להיות גאה במה שהיא – פולנייה ונהדרת. ואני? אני תמיד השפלתי ראש כשהיא דיברה על השואה. הרגשתי שאין לי זכות לומר מילה. וככה זה השליך גם הלאה, על כל הקשר שלנו. היא גאה ואני מושפלת ראש.

ביום השואה, היא הייתה שבר כלי ולא הפסיקה לבכות, וכל הזמן היא רק חשבה על איך אפשר לשמח את אבא שלה והרדיו שלה באוטו ניגן מוסיקה אשכנזית חרישית ואני הייתי צריכה להיות הכתף התומכת שלה ובו זמנית שק האיגרוף שלה.

ואהבתי אותה אז חטפתי בשקט.

שבוע אחרי, ביום העצמאות, סוף סוף לשתינו היה יום חופש, אז הצעתי לה שנלך לטייל. היא הביטה בי ואמרה: ״עזבי, אין לי סבלנות לכל הערסים והפרחות של עם ישראל״.  ואני שתקתי. כי אהבתי אותה. וכי אי אפשר להגיד עליה שהיא גזענית. הרי היא יוצאת עם מזרחית. אבל ידעתי בדיוק למי היא מתכוונת כשהיא אומרת ערסים ופרחות – כי ראיתי אותה מתנהלת מול מזרחים.

תמיד היא התנהלה מולנו אחרת.
תמיד דיברה לאט יותר ובמילים פשוטות יותר, כאילו שאנחנו מטומטמים ושלא נבין מה היא רוצה אם היא תדבר במילים הגבוהות והלבנות שלה. ואני אהבתי אותה, אז חשבתי שזה דווקא יפה מצידה, שהיא מנסה לדבר אל כולם בגובה העיניים.

אבל בתוך תוכי ידעתי – היא גזענית. וידעתי שמתישהוא היא לא תכיל יותר את המזרחיות שלי ותעיף אותי לאלף עזאזל.

ובסוף זה באמת קרה.

 

חלק ג: מוסיקה מזרחית בפול ווליום

מאז עבר כבר די הרבה זמן.

מדי פעם אני שומעת ממנה או חושבת עליה ומשהו עוד צובט לי בלב.

והנה, שוב, רגע לפני השנה החדשה, היא סימסה לי.

בהודעה היא כתבה: ״אני דואגת לך״.

שאלתי אותה למה.

היא ענתה: ״שמת שיר של עומר אדם בפייסבוק״.. (השלוש נקודות הופיעו בהודעה המקורית).

״ולמה זה מדאיג אותך?״, שאלתי.

״כי את יותר טובה מזה״ היא ענתה.

״יותר טובה ממה?״

״יותר טובה מכל המזרחים האלה״ היא ענתה.

הלב שלי נשבר כשראיתי את הסמס האחרון שלה. הבנתי שהיא באמת לא מכירה אותי. שהיא באמת לא אוהבת אותי. שהיא רק רוצה לשנות אותי למה שנוח לה.

סימסתי לה בחזרה: "אני בטוח יותר טובה מלנהל אתך את השיחה הזאת".

פאט פארקר, משוררת אפרו אמריקאית לסבית כתבה את המילים הבאות בשיר "בשביל הלבנה שרוצה לדעת איך להיות חברה שלי":

ראשית, עליך לשכוח שאני שחורה.

שנית, לעולם אל תשכחי שאני שחורה.

את צריכה לדעת להתלהב מארית'ה,

אבל אל תשמיעי אותה בכל פעם שאני באה,

ואם את מחליטה להשמיע את בטהובן – אל תספרי

לי את סיפור חייו.

הם מכריחים גם אותנו ללמוד תולדות המוזיקה.

איור של דותן מורנו, מתוך הסרט "שוק"

חלק ד: לאישה הבאה שתבוא

אני עוד לא מכירה אותך. אבל אני יודעת שאת שם. ואני יודעת שאת תקבלי אותי בדיוק כמו שאני, עם כל המסורות הקטנות של הצד המצרי שלי ועם כל השגעונות של הצד הסורי שלי. ואני יודעת שאת תאכלי באהבה את הלוביה של אמא שלי ותתרגשי יחד איתי כשאני אמצא עוד שיר סורי שמפיל לי את הלב.

אני יודעת שאת שם, אז אפילו מבלי לדעת מי את כרגע, אני מקדישה לך את מחרוזת השירים הבאה:

6 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. באסה. אבל זה טקסט חלש. הבחורה הזו היתה בבירור מעפנה. היא גם היתה גזענית. חוץ מזה כל יתר הטקסט לא הוסיף לי דבר.

  2. טקסט מעניין, תודה !
    ותודה גם המחרוזת החאלבית היפיפיה

  3. אני אספר על מערכת הנישואין שלי, אשכנזיה צעירה ותמימה שהתחתנה עם מורקאי גס. וכמה שנאתי שאימא שלו הסתכלה על עייני ואמרה: "בעזרת השם גם לנכדי יהיו עיניים כחולות" כי זה מה שהייתי בשבילם-מאגר גנטי לא כהה. באותו זמן ספגת אלימות וקללות ואונס מהבן המרושע שלה על בסיס יומי , כמה כאב וסבל . הוא גם דאג לומר לי "חבל שהיטלר לא גמר את העבודה שלו" למזלי ברחתי משם.
    אני בניגוד אליך ולמרות האכזריות הצרופה שספגתי ממנו ומשפחתו, לא שופטת על פי מוצא. גם אותי מחקו ודרשו ממני בשם הלכה היהודית הספרדית להתגלח הפות ולעשות דברים שונים ממשפחתי, ומחקו לי את הבן אדם שבי.
    היום ב זוגי מהמם, גם לא מאירופה. כי אני לא שופטת ומכילה וככה זכיתי

  4. רבעי טונים של החלבי׳ס בזמן בישול או נקיון של שישי בבוקר נשמעים אחלה דווקא.
    פספוס של הפולנייה.

  5. ועל זה כבר שרו הפינק פלויד –
    "בסופו של דבר זאת רק עוד לבנה בחומה"

  6. יכולתי להיות החברה האשכנזיה שלך
    ולספר לך שלמרות שגדלתי בבית חם ואוהב עם אוכל של אמא… תמיד עקמו את הפרצוף לשמע אזכור העובדה שהאוכל שאהבתי אשכנזי
    יכולה לספר לך על מבטי הרחמים מצד חברי המזרחיים (שלא הכירו את הורי) על כך שבוודאי עברתי ילדות קרה מחוסרת חגים וטעמים.
    יכולה לספר לך שאני נשואה באושר רב מאוד ליוצא מרוקו וספגתי את מרבית המנהגים, ועל העובדה שהוריו המרוקאים שנולדו במרוקו והורי האשכנזים הפכו לחברים טובים עם אהבה ענקית. יכולה לספר לך שאת החגים, אנחנו חגים ביחד עם חריימה מרוקאי לצד הגפילטע פיש.
    יכולה לספר לך על חברתי הטובה שהוריה יוצאי מרוקו ותורכיה ונשואה לאשכנזי, (אשכנזיפת) שתמיד מעקמת את האף לשמע תיאורי האוכל האפור שלנו.
    יכולה להמשיך ולספר לך שבגלל שהמשפחה המורחבת של בעלי כ"כ אוהבת אותי הם שוכחים שאני אשכנזיפתית ויושבים בחברה ומלכלכים על המסכנים שנשאו לאשכנזיות קרות.
    כן…. גזענות זה לא עניין שקשור למזרחי או אשכנזי – זהו תלוי אנשים, תרבות וחוסר יכולת להכיל.
    אני בקלות יכולתי לחוש כעס על הטקסט המכליל שלך. בחרתי שלא… סביר שחברתך לא היתה הדבר הכי חם וחברי שקיים – אבל יותר מסביר שאין לזה קשר לעובדת היותה אשכנזיה, אלא סתם אדם.
    שבוע טוב

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות