אמנות | ״אלף לילה ולילה״ – הגרסא למבוגרים

אנחנו שמחים לארח את המאיירת נועה שניר, שעיבדה בפרויקט הגמר שלה את סיפורי ״אלף לילה ולילה״ באופן ידני לגמרי עם פרשנות אישית ועכשווית, שמזכירה שהסיפורים המופלאים האלה הם לא לילדים בלבד
Noa_Snir_Arabian1

ערב טוב לך

אז אני נועה, בת 26, מאיירת בוגרת בצלאל, מאיירת לרוב באופן ידני ומעדיפה זאת תמיד על פני עבודה במחשב. נולדתי בירושלים, גדלתי בכל מיני מקומות, שמחתי לחזור אליה אחרי שנים, וגם להיות בה סטודנטית. כשסגרתי עשור של ירושלמיות, עברתי לברלין – ממש לא כחלק מהגל הנוכחי, ובנסיבות אישיות (נסעתי בעקבות האהבה!). זה כמעט מביך להגיד את זה באווירה הציבורית הנוכחית אבל זה מה שקרה.

בשנתיים האחרונות אני מאיירת בעיקר למגזינים ובעיקר לילדים, אבל לא רק. בזמן לימודי עשיתי בחירה די מודעת לעבוד כמו דינוזאור, בטכניקות ידניות שונות, מתוך כבוד ואהבה לקראפטיות וחומר. וגם מתוך טכנופוביה קלה, אני מודה. לא למדתי לאייר כהלכה במחשב וגם אם אני לא מתנגדת לזה באופן עקרוני, אני לא יכולה לדמיין את עצמי עושה את המעבר הזה כרגע. אני חושבת שמאיירים היום נדרשים ללהטט בין המון מיומנויות שונות – העולם מהיר והתחרות קשה, ומאייר נדרש פעמים רבות להצטייד בעין של מעצב, ידע של מתכנת, ראש של קופירייטר ומרפקים מברזל. יש פחות זמן להשתהות על מלאכת האיור עצמה, לפתח סגנון אישי, ללמוד איך לספר סיפור ויזואלית, איך להגיד בעזרת האיור דבר-מה בעל משמעות בעולם רווי מסרים. אני עובדת בקצב אחר, ובהלך רוח אחר. עדיין לא ויתרתי על העקרונות שהנחו את העבודה שלי גם בימי הלימודים, גם אם זה אומר שיש חודשים שאני חיה מהיד לפה. אני חושבת שהעולם מספיק גדול בשביל כל מיני סוגים של אמנים.

Noa_Snir_Arabian10

עד הלום

פרויקט הגמר שלי בבצלאל היה איור מהדורה למבוגרים של מבחר מסיפורי אלף לילה ולילה. בזמן עבודה על פרויקט אחר, שנגנז בינתיים, מצאתי ספר של מיניאטורות פרסיות והתאהבתי בסגנון הציור האיסלאמי המסורתי. העושר, ריבוי הפרטים, הנאיביות, היעדר הריאליזם, הסיפורים המפותלים שכל יצירה מספרת בפריים אחד – כל אלה שבו את לבי. אני חושבת שהתבשלתי תקופה עם הרצון לעבוד עם ציור איסלאמי כמקור השראה.

כשהחלטתי לעבוד עם סיפורי אלף לילה ולילה, היה לי בראש זיכרון עמום של עלי-באבא בגרסא כלשהי שקראתי כילדה, הסרט "אלדין" של דיסני, ואולי עוד מעשייה או שתיים שנתקלתי בהן עם השנים. הרעיון הראשוני היה לאייר גירסא לילדים – כי כך תפסתי את היצירה הזו – מיתולוגיה לילדים. כך זכרתי אותה מההיתקלויות המעטות שהיו לי עמה במהלך חיי. ברגע שהתחלתי לחקור מעט עמדתי על טעותי האדירה. יצאתי לחפש את התרגום המקיף ביותר שיצא ליצירה בעברית, וגיליתי מדף שלם בספריה באוניברסיטה העברית בירושלים, שמאוכלס כולו בכרכים אדומים מעל ל-30 כרכים. אני ממש זוכרת את הרגע הזה, שעמדתי פעורת פה מול כל הדבר הענק הזה, ואמרתי לעצמי בלב: איך לא ידעתי על זה? איך לא הכרתי את זה? את המיתולוגיה היוונית קראתי בבית הספר היסודי, את ביאוולף בחטיבת הביניים, ואת אנומה אליש בתיכון. איך פספסתי את סיפורי אלף לילה ולילה?

Noa_Snir_Arabian7

הקריאה עצמה התגלתה כתענוג צרוף. גילוי נאות: לא קראתי את כל 30 הכרכים, מפאת אילוצי זמן ומסגרת. הסתפקתי לבסוף בתרגום מקוצר ועדכני יותר, ועדיין – נמשכתי פנימה החל מהעמוד הראשון. גיליתי יצירה סוחפת, עשירה, מצחיקה, פיוטית, אלימה, מינית, אכזרית ומלאה חמלה, כזו שאינה מצייתת לחוקי הנראטיב שהורגלתי אליהם, שמציגה גיבורים שהם טובים ורעים בו זמנית, יצירה שבה חלק מהנשים נדמות כניצבות בסרט אירוטי בזמן שאחרות מתפקדות כגיבורות ראשיות ומצילות את הגברים – יצירה שמצליחה להיות כל כך הרבה דברים בו זמנית. הייתי המומה, ומאוהבת. הבנתי שהיצירה הזו קורצה מחומרים נפלאים ביותר עבור ספרות למבוגרים: מין, מלחמה, נאמנות ובגידה, יראת האל, כפירה, יופי, אומץ לב, מוות, אהבה, העל-טבעי, כולם משמשים בערבוביה לטוויית יצירה מורכבת ומסועפת. ועם זאת – הקריאה בה כל כך קולחת ופשוטה, והמימד הבידורי אינו נפקד ממנה. מבחינתי לקרוא את "אלף לילה ולילה" היה כמו לראות סרט של טרנטינו – שעטנז של דימויים, צחוק ובכי, אקשן ופיוט.

בסופו של דבר בחרתי מספר מצומצם של סיפורים, והתוצאה היתה מהדורה בכריכה רכה המכילה בתוכה כשלושים איורים.

Noa_Snir_Arabian5

באלה הידיים

לקח לי זמן עד שהבנתי מה בדיוק אני רוצה לעשות בפרויקט הזה, איזו נראות ויזואלית לתת לו. הרגשתי מצד אחד משיכה נורא גדולה לכל העושר והססגוניות שטקסט כזה מאפשר, ומצד שני הייתי ערה לסכנה שבגלישה לאוריינטליזם. היו כל מיני שלבי סקיצות בדרך, בחלקן ממש הגזמתי עם ריבוי הפרטים על חשבון בהירות הדימוי, בחלקן הרגשתי שאני מחקה דברים שקיימים כבר, לקח לי זמן לפתח שפה. לאורך הדרך הטרידה אותי העובדה שלא עבדתי עם פלטת צבעים מצומצמת או ברורה. הרגשתי כאילו אני משתמשת בכל הצבעים בעולם. אבל במהלך הפרויקט הנחתי לזה – הבנתי שזה חלק מהסגנון שלי, ושזה לחלוטין הולם את הטקסט, שהוא הכל חוץ ממצומצם או חסכוני. היו נסיונות לאייר על דיקט, היו נסיונות לערבב מדיומים במה שנקרא "טכניקה מעורבת" אבל בסופו של דבר חזרתי לטכניקה האהובה עלי, שהיא אקריליק על נייר. תהיתי אם הויזואליות של הפרויקט תמשוך קהל בוגר – היה לי חשש שאיורים צבעוניים מאד בסגנון נאיבי יתוייגו כמשהו שמתאים לקהל צעיר יותר. אבל הרגשתי שלטקסט כזה מגיעה "חגיגה" ויזואלית, ולא עוד מהדורת מבוגרים סגפנית בשחור-לבן.

Noa_Snir_Arabian9

ניסיתי ליצור שפה ויזואלית שמתכתבת עם העבר החזותי של היצירה (קרי, אמנות איסלמית מסורתית) אך פניה להווה. כך למשל, הפכתי את שחרזדה (הגיבורה הנשית של הספר בה"א הידיעה) לג'ינג'ית קצרת שיער, חצופה ומלאת ביטחון (בניגוד לדימוי המסורתי שלה כשחרחרה מתולתלת-שיער ומצועפת-מבט) – מעין פאם פאטאל מודרנית. או שבחדר השינה של המלך, רהיטים בסגנון אוריינטלי מתערבבים במנורות איקאה ומזכרות מהטאג' מאהל. בכלל, גיבוש הסגנון החזותי היה מעין התקדמות קדימה תוך כדי מבט לאחור – לקחתי מהאיור המסורתי דברים כגון הפרספקטיבה הנאיבית, הצבעוניות העשירה, הבעות הפנים המוגבלות, אך שילבתי אותם עם מבט מודע על תקופתנו, בתרבות המערבית ובאיור עכשווי בכלל. אני חושבת שיש כיום כבוד מחודש לעבודת-יד, לעמלנות באיור, לחזרה למקורות – וכל זה התיישב לי מצויין עם הפרויקט. יצאתי מתוך רצון לעורר מחדש עניין ביצירה הזאת. הרגשתי שאם איצור דימויים שמצליחים לתפוס את הצופה, יהיה לי רגע של שהות להגיד לו: "שווה לך להתעכב, יצירה מופלאה לפניך". חדוות הגילוי התחלפה באיזו מן תחושת שליחות בהולה, רציתי שכולם יתאהבו בטקסט הזה כמו שאני התאהבתי.

Noa_Snir_Arabian3

היו שם לפני

אז כמו שכבר ציינתי, היה לי תענוג גדול לחקור ולחפש מקורות השראה מתוך עולם האמנות האיסלמית, אבל לא עצרתי שם – התבוננתי גם בהרבה אמנות הודית, סינית, יפנית, דרום-אמריקאית. כמו שמקורות הסיפורים באלף לילה ולילה מגוונים (מה שנקרא – מהודו ועד כוש), רציתי להסתכל על הרבה אמנות "עממית", דקורטיבית, דתית. כדי לעצב את העולם שיצרתי, חקרתי גם תלבושות, בדים, שטיחים, כלי בית ועוד כהנה וכהנה. גם אם בסופו של דבר לא רציתי לצייר כמו לפני מאות שנים, רציתי לספוג את הדברים, שיישבו לי איפשהו באחורי המוח כשאני ניגשת לצייר. אני מודה שלא התעמקתי יותר מדי במהדורות קודמות של "אלף לילה ולילה". לא רציתי לקלקל לעצמי – רבים וטובים (מאד) איירו את היצירה הזו, ולא רציתי לרפות את ידיי עוד לפני שהתחלתי.

עוד אפיק מחקר היה מאיירים עכשווים ש"רוח מזרחית" ניכרת בעבודות שלהם – מי יותר מי פחות. שתי דוגמאות מוצלחות בעיני: אולף הייאק, מאייר גרמני עכשווי שעובד בשביל החברות המסחריות הגדולות ביותר אבל מייצר חתימת יד אישית נפלאה ומיוחדת. ובטסי וולטון, אמנית ומאיירת אמריקאית עם רקע בהדפס, שמצליחה לייצר עבודות שנראות כמו מיתולוגיה לשנות האלפיים. ממנה למדתי להפסיק להתנצל על זה שאני משתמשת במיליון צבעים בכל איור.

Noa_Snir_Arabian6

השארו עימנו

איורי אלף לילה ולילה עתידים להיות מוצגים בתערוכת יחיד בפורטוגל בשנה הבאה. אני מנצלת את זה כהזדמנות להרחיב את הפרויקט, שמבחינתי לא הגיע למיצוי בתום העבודה בבצלאל. החומר המילולי כ"כ עשיר, שזה פרויקט שאפשר לעבוד עליו כל החיים בלי שייגמר הדלק. אחרי הפוגה נחוצה אני מרגישה מוכנה לצלול חזרה פנימה, למרות שגם מרגישה שאני במקום לגמרי אחר ממה שהייתי לפני שנתיים כשעבדתי עליו. אני עדיין מטפחת את החלום שיום אחד המהדורה הזאת תראה אור, ותצליח לסחוף אחריה קוראים שיגלו מחדש את יופיים של הסיפורים המקוריים.

אני בקשר מתמשך עם רוג'ר עומאר, איש מקסיקני מקסים שאוסף חלומות של ילדים מכל העולם ומבקש ממאיירים לאייר אותם (עוד על האיש ופועלו). כבר איירתי לו שני חלומות לפרוייקט (אחד מהם הוצג בתערוכה קבוצתית ביפו), וכרגע אנחנו עובדים ביחד על קונצרטינה מאויירת שתהווה אסופה של מספר חלומות שונים.

מעבר לזה, אני מאיירת באופן שוטף למגזינים בארץ ובעיקר בחו"ל, ומקווה לאייר בקרוב ספר ילדים.

מי שמעוניין מוזמן להציץ פה או פה.

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות