מוזיקה | דור מזויין, אתה עובר לשלב הבא: אביב גפן הוזה את שנות התשעים

תומר לביא

בחדשות ערוץ 2 בשישי האחרון גיליתי תגלית מדהימה – אביב גפן הוא אבי הרוק הישראלי. כעת הוא לא רק מלחין, משורר-בן-משורר ושופט בתחרויות שירה (הסנדלר הולך יחף כנראה), אלא שכעת גפן הוא כתב חדשות. היכולת של בן אצולה שפשוט לא כשרוני מספיק בכדי להותיר חותם להמציא את עצמו שוב ושוב תמיד מדהימה אותי מחדש. כל אדם בלי הפריבילגיות, הגב הכלכלי וההון הסימבולי שיש לו היה מתרסק כבר מזמן. אבל התדהמה לא נותרה לזמן רב, שכן מאוד מהר הבנתי שלא מדובר בכתבת תחקיר, אלא בפרסומת להופעה חדשה של אביב גפן, "חוזרים לרוקסן" שבו אביב גפן מארח אמני רוק משנות ה-80 וה-90.

‏צילום מסך 2015‏.01‏.28 ב‏.09.18.09

במשך 18 דקות שנעו בין זחיחות משועשעת ליללות שבר שנזעקו בהתפייטות מלודרמטית ("היינו אבירים אחרונים בתקופה טרום דיגיטלית"), מתאר גפן את מה שהוא רואה כ"מותו של הרוק הישראלי" וכמובן, איך לא, השתלטותה של המוסיקה המזרחית על המרחב על חשבון הרוק הלבן. הוא מביע זעזוע מהצמצום ומהשטחיות של הטקסטים ומתגעגע לימים היפים שבהם נכתבו פנינים כמו "לא רציתי שנתחבק \ לא רציתי שנתנשק \ רק בדבר אחד חשקה נפשי \ תמצצי לי". הוא מנסה לדחוף בכוח את ערן צור לעוף יחד איתו על המוסיקה המזרחית אך זה מסתפק לפחות רק במשפט "יש לי ניכור ממנה", שזו לפחות כנות בריאה ולא שיפוט אובייקטיבי. בעולם שבו מתרחשת הכתבה, לפני אביב גפן היה רק חושך על פני תהום ורוח האביב מרחפת על פני המים. הרוק הישראלי נולד איתו והרוקסן נבנה בשתי ידיו.

אז הוא לוקח אותנו איתו אל שרידיו של בית המקדש ותוך כדי מלהג בנוסטלגיה "אזור תעשייה שהזכיר חלקים של לוב בלילה הפך להיות למרכז העסקים בישראל". אני תוהה האם אביב גפן אי פעם ראה תמונות (כי לצערי את ארץ מוצאי כנראה שלא אראה עוד בחיי ואסתפק בסיפורים) של ערי החוף השוקקות של לוב. אני מניח שההשוואה באה לו מתוך ההשראה שקיבל בעודו מטייל לו בטיילת של בנגאזי מצלאת בושאייף אל החוף. הוא מבכה את אבדן איזור התעשייה לטובת גורדי השחקים וחברות הסלולר ומכונת הכסף של המוסיקה המסחרית. זוהי למעשה התודעה השסועה שבה רואה הגזען את המזרחי – הוא בו זמנית מפגר וחי בעליבות ונובוריש שחי בפאר מוגזם ומעלים מס. הוא החלקים של לוב בלילה והוא תעשיית הכסף שהרגה לו את הרוק.

‏צילום מסך 2015‏.01‏.28 ב‏.09.31.37

אז בואו נדבר רגע על מכונת כסף

גפן מציג את סצינת הרוק בישראל של שנות ה-90 כפרינג' מחתרתי או כתנועה חברתית שפעלה כדי להפיץ סקס, סמים ורוקנרול להמונים. למען האמת לאורך כל התקופה שהייתה אופק ילדותי המוסיקאים האלה היו בלב המיינסטרים והופיעו בכל חור שקיבל אותם כולל ערוץ הילדים, עיר הנוער ועוד המון "מכונות כסף" שכאלה. הרי הם בעצמם מודים שפרצופיהם היו על שערי "ראש 1" ואני עוד זוכר את כל המסחרה שעשו סביב הופעות של אמני הרוק. אני עוד זוכר את בנות דודות שלי צורחות בהופעה של גן חיות בקניון השרון בנתניה מול הבורגר ראנץ'. לא ממש הופעות גראג' של מיינור ת'רט.

למעשה, גפן לא מכחיש לרגע את העובדה שגם הם בעיקר רצו לעשות כסף. הם הביטו החוצה לתעשיית המוסיקה בחו"ל וראו שהרוק עושה מהפכות חברתיות ובעיקר המון כסף והחליטו שהגיע הזמן לעשות ייבוא אישי. בהזיותיו של גפן הם מכרו תרבות שוליים לכל המרבה במחיר כמו חבורת נוכלים שמוכרים מכשירים חשמליים ברוסיה הסובייטית. האוריינטליזם של גפן וסגירות מחשבתו שלא רואה את ישראל מעבר לפרדסים הירוקים של בית יצחק כנראה מחק ממוחו את כל הרוק שנעשה כאן בשנות ה-60 וה-70 ויתרה מכך, את העובדה שאותן קבוצות שהוא רואה כמפגרות ושמרניות הן אלו שהביאו לכאן את הרוקנרול עוד לפני שמישהו העלה זאת על דעתו. הרוקנרול התפתח בישראל בעיירות הפיתוח. עד היום אני שומע על להקות הקצב שדודי המבוגרים הרימו במרתפים או את הסיפור של אבי כיצד קיבל ממפקדו בצבא כסף לקנות תקליטים למועדון הבסיס והצעקות שחטף כשהביא איתו את Paranoid של Black Sabath (הוא רץ מיד להחליף ל"רוצי שמוליק" של זילבר). אפילו אריק איינשטיין הודה בפה מלא שזהו מקור הרוק הישראלי. למעשה, לולא אותן להקות קצב הדבר היחיד שאביב גפן היה מנגן פה זה את הקאבר ה-2587 ל"תכול המטפחת" או ל"יוסי ילד שלי מוצלח". גפן וחבריו היו לא יותר מגנבי ז'אנר שעמדו על כתפי ענקים.

‏צילום מסך 2015‏.01‏.28 ב‏.09.32.07

בואו נדבר רגע על אותנטיות ומרד

רוק היא מוסיקה של מרד, היא מוסיקה של כאב, כאחותה הקטנה של הבלוז היא ממשיכה את זעקתו של האדם הפשוט, של הפועל קשה היום שנלחם בחוק והחוק ניצח. מהבחינה הזו זוהר שעל רקע הגיטרה המיללת מסלסל איך יום יום הוא הופך מחומר לאבק נתן ברוק כשתערובת אסקוט עוד אוננו בחדר האינטימי שלהם. מהו בית הגידול של הרוק הישראלי, לפחות זה שגפן מציג בכתבה? "כולנו גרנו בשינקין". בשביל גפן היה זה "אבא היה בלונדון ולאמא הייתה כמובן מיגרנה". אין כל פלא שבשיכון סלע לא קנו את אביב גפן אפילו לרגע. אביב גפן הייתה זעקתו של שינוי עבור אוכלוסייה אחרת לגמרי. אוכלוסייה שהייתה כבר שבעה וכאבה היה בעיקר תוצאה של שיעמום וריקנות, אך הנה כבר ראו ששנות ה-90 הביאה "ריח של נעורים ותקווה לשינוי" מה החידוש והשינוי הגדול שמבשר הרוק בעיני אביב גפן? מאור כהן בתחתונים על הבמה. בינינו, חוץ מכמה סיסמאות פוליטיות בשקל (מילותיו של גפן, לא שלי), הרבה מהשירים הם מאווייו של מתבגר מיוסר בשקל, מתוסכל מינית שמתבאס שהן לא נותנות לו או שכבר לא יתנו לו ("שוב לא אגע לך בשדיים", "רוצה לשכב איתך אבל לא יוצא כל כך", "שנינו לבד רק לך יש פחדים שהטמבל יבוא ויראה אותנו שוכבים").

‏צילום מסך 2015‏.01‏.28 ב‏.09.32.41

רגע של כנות

אני כותב את המילים האלו כמעריץ שרוף לשעבר של גפן. גיל 12 המקולל הוקדש כולו לסגידה על גבול האובססיה לאלבומיו הראשונים. השמיעה החוזרת ונשנית לא הייתה למטרה אסטית גרידא. כשאתה ילד מזרחי שעובר מנתניה למושבי עמק חפר בשנות ה-90 אתה לא יכול להיות יותר סתם "תומר". אתה חייב מייד לבחור את עצמך בתוך הדיכוטומיה – "ערס" או "פריק". הדיכוטומיה המהממת שיצרו עיתוני הנוער באותה תקופה ושהיוותה למעשה את המהלך התרבותי הבולט ביותר שאפיין את הרוק של שנות ה-90. יש ערסים ששומעים מזרחית וטראנס ויש פריקים ששומעים רוק. הדיכוטומיה הזו כמובן הייתה גם גזענית במהותה, שהרי לנערות מזרחיות שהעריצו את אביב גפן הודבק הכינוי "פריחת אביב גפן". אז בעולם שבו אתה יכול להיות או "ערס" או "פריק" העדפתי להיות פריק. היו גם את המקומות שחשתי עמו הזדהות אמיתית. גם אביב גפן גדל ביישובי עמק חפר ולמד ברופין, בית החרושת החינוכי שבו למדו גם הרבה מחברי. גם הוא זכה להדרה ולאלימות רבה, אך ההבדל הוא שהוא מעולם לא היה צריך שוב ושוב לנסות להוכיח את ערכו. ערכו היה ברור, בן לשושלת גפן-דיין. הוא הוכה מכיוון שהתנהג מוזר ולא מכיוון שנראה כלא שייך למרחב בו הוא נמצא ואם יש דבר אחד שיותר מכאיב ומשפיל מזה שמורידים לך את הראש באסלה, זה כשילד – בן 12 בסך הכל וכבר מבין את המיקום שלו בסדר החברתי – שואל אותך מה באתי להם מנתניה ולמה ה"אחים הטריפולטאים שלי" עושים בלאגן כל הזמן במשחקים של מכבי. מעט מאוד הצלחה וכסף נדרשו כדי שאביב גפן יישכח את המקום של המודר בתוך ההגמוניה. בעולם כזה שבו הרוק שייך ללבנים אין פלא שאביב גפן חושב שהרוק מת יחד עם רצח רבין.

למעשה, מה שאביב גפן מזועזע ממנו היא העובדה שהעם אמר את דברו. איפה שפעם הכל היה עניין של יחסי ציבור וקשרים (ומדהים כיצד כשהוא מספר על הפגישה הראשונה עם המפיק הוא מציג את עצמו כילד מבוהל כאילו שלא היה מושג לכל הנוכחים בחדר שמדובר בבן של יונתן גפן). כיום כמו שאביב גפן אומר בעצמו הכל זה אינטרנט ואסאמאסים. הציבור יכול לבחור לשמוע את מה שהוא אוהב ואת גפן זה מפחיד עד מוות. איפה ה"אנחנו" שהוא זעק עליו שהוא דור מזויין עכשיו? איפה ילדי אור הירח? הם התחלפו ב"אנחנו דור מקוון" ואתה כבר לא תגיד לנו מה זה איכות ומה זה מרד, אתה לא תכריח אותנו לבחור בין "ערס" ל"פריק". אנחנו נשמע גם עומר אדם וגם לד זפלין. הוא משחק בתור נסיך הפריקים בעצמו חזק על הדיכוטומיה. נותן כדוגמא לרוק שנדחק הצידה רק אמנים אשכנזים. איכשהו הוא "שכח" את יהודה פוליקר, מיקי גבריאלוב, כל משפחת בנאי, ברי סחרוף, רמי פורטיס, אורפנד לנד, גבריאל בלחסן, אביב גדג' ובטוח שכחתי הרבה מהם (ראיתם איזה יופי? אפילו לא הייתי צריך להזכיר את סצינת אופקים). אנחנו כמזרחים הרבה פעמים גם נופלים לכשל הזה ושמים את הרוק בקטגורייה ה"אשכנזית" וישר חושבים על ערן צור ואריק איינשטיין. אנחנו שוכחים שמזרחים עשו פה רוק מעולה ואין שום בעלות תרבותית על הז'אנר וחבל.

‏צילום מסך 2015‏.01‏.28 ב‏.09.37.08

אז האם הרוק באמת מת עם רבין?

התשובה היא כמובן לא. הרוק חי ובועט, הוא פשוט הפסיק לשחק לפי הכללים של אביב גפן ולכן מבחינתו לא קיים יותר. הוא פשוט ירד למחתרת וסצינת האינדי פורחת כבר 15 שנה. בנוסף, גם המטאל והפאנק בתקופת שגשוג נפלאה מלאה ביצירתיות, מקוריות וגיוון שחבורת ההעתקים המשמימה לסמית'ס (היו מתים) ולבאוהאוס יכולים רק לחלום עליה. אז לא, הרוק לא מת, הוא פשוט עשה את מה שהוא עושה הכי טוב, להתרחק מכל זיוף, מסחריות ויומרנות ולכן לגפן כבר לא נשאר מקום שם.

אבל אני לא מבין למה אני מספר לכם את כל זה, כי הוא מודה בהכל בעצמו בכתבה. במין מצב ביניים בין מודעות עצמית לזחיחות נפוחה מחשיבות עצמית אביב גפן מודה בעצמו שהוא חלק מתעשיית המוסיקה הזו היום, שדור האסאמאסים משלם לו את החשבונות, שהוא חלק מכל מה שהוא מדבר עליו ושהוא לא המציא פה בעצם שום דבר. אם משפטים כאלו היו יוצאים מפיו של זמר מזרחי, הוא היה מככב בכל כותרות ערוצי הבידור. זה למעשה הביג פאק יו שאיתו הוא מסיים את הכתבה, כי מי יעצור אותו? אבל כמו שאמר גפן בעצמו, "עדיף לחיות כזיקית מלמות עם שק של עקרונות". אולי זו תהיה כותרת האלבום הבא שלו.

 

‏צילום מסך 2015‏.01‏.28 ב‏.09.34.01

.

לכתבה המלאה

17 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. פוסט מעולה!!
    תודה

  2. כל כך מדויק, גם לגבי השינוי בצריכת המוזיקה, המקום של "ז'אנרים" מוזיקליים שונים בחברה וגם לגבי מה היא מוזיקת "רוק" ואיפה היא מתרחשת.

    אפשר כמובן להוסיף לא מעט מלל על האירוניה של שופט ריאליטי שיוצא נגד תרבות ה- SMS :-)

  3. איך הסקת מהכתבה שאביב רואה עצמו כאבי הרוק הישראלי, ולא פשוט כעוד אחד שהיה שם ועכשיו הוא מתאר את זה?
    ואם הוא משמש כ"כתב" לערוץ 2, בין אם זו כתבה "אמיתית" ובין אם כדי לקדם הופעה שלו, למה זה אומר שמעכשיו הוא כביכול"הופך להיות כתב" ובכך מבטא מגלומניה? זה כמו שאתה תקליט ותשחרר שיר כקוריוז או כמשהו חד פעמי. וגם אם תחליט לפצוח בקריירה מוסיקלית, זה בסדר גמור ואף אחד לא ישפוט אותך על זה.

  4. לא ברור לי מה הקשר פה למזרחיים מול אשכנזים. לאביב גפן תמיד היה שיגעון גדלות ואגו מנופח ולא מספיק כישרון לגבות את זה, גם בשנות התשעים. הוא תמיד יצר פרובוקציות בשקל ואמירות בומבסטיות נגד כל דבר, גם נגד קולגות, גם נגד קהל (כינה את הפצועים באסון ערד "בבונים"), גם נגד רבין שאחר כך טען שהיה עמו ביחסים מאוד קרובים. סתם אידיוט. לא צריך תמיד לקשור את זה לפן העדתי באופן מופרך.

  5. ערן – קודם כל בכתבה הוא מתייחס בלי הפסקה למוסיקה המזרחית כנחותה מהרוק כפי שכבר הראתי ומאשים אותה בהרס הז'אנר שלו בגלל מסחור שהוא עצמו חלק ממנו. זו ההגדרה לצביעות.

    ש – ראית עוד מוסיקאי בישראל שהגיש (לא השתתף ב…) כתבה בחדשות יום שישי? ההבדל השני הוא שאם אני אחליט לפצוח בקריירה מוסיקלית וייגמר לי הסוס אני פשוט אפול וזהו, כמו שזה אמור להיות. אביב גפן הוא איכשהו נחום תקום פרסומי, נופל וקם על פרובוקציות וייחוס.

  6. תומר תודה על פוסט מעולה, שתי מחשבות בעקבותיו:

    1. במידה רבה הרוקרים הלא-אשכנזיים שגפן לא מזכיר הם דווקא אלה שמובילים היום ונהנים מקריירות משגשגות, וגם מצליחים ליצור ולחדש – ברי סחרוף, אהוד בנאי, מוש בן ארי, דודו טסה (שלום חנוך למשל הוא דוגמה טובה לרוקר שגם כשהוא מנסה להוציא דברים חדשים זה לא ממש מעניין את הקהל שלו, שבא להופעות כדי לשמוע את להיטי העבר הלעוסים). מזה זמן מה אני מסתובב עם מחשבות לא-מנוסחות על קטיגוריה חדשה ודו-סיטרית של רוק מזרחי שהולכת ונוצרת כאן.

    2. בעיני אביב גפן הוא לא סתם נחום תקום פרסומי – יותר משהוא מוסיקאי או כל דבר אחר הוא איש עסקים שבערך מאז שנת 2000 מתעסק בעיקר בטיפוח המותג של עצמו ומיקסום רווחים, ולא בוחל בשום תעלול ומניפולציה בשביל זה, וכל העשייה היצירתית שלו מאז משנית ושולית למותג עצמו.

  7. כן מסכים לגמרי עם הכל :)

  8. מזל שהופעת אצל לונדון וקיר… אחרת לצערי לא הייתי מגיע לאתר. הרגע פעם ראשונה!!

  9. מבחינתי כל ההדגשה הזו של התפישה של האשכנזים את המזרחים רק מלבה שנאה ויוצרת מחיצה עבה. אני אישית לא שופטת אדם לפי שם המשפחה שלו וארץ המוצא של הוריו. נמאס לי מהתקלות חוזרת ונשנית בטקסטים שמכלילים בצורה גורפת את הסו-קולד עליונות והתנשאות של האשכנזים על המזרחים. זה רק מגביר את הניכור והפילוג שכבר קיימים פה. לסמן את הרוק כ-"לבן" או להיפך.

    זה שאביב גפן הוא מגלומן שרק חושב על כסף זה משהו אחר לגמרי.

    • אז הבעיה היא לא שהמבט הזה קיים אלא שמצביעים על זה? אני לא בא ללבות שנאה אלא להצביע על קיומה

  10. כתבת מעולה ומדויק. היומרנות הריקה שלו פשוט לא תיאמן.

  11. פוסט קולע. לזכותי אני יכול להגיד שנמאס לי מגפן והפוזה שלו מהרגע הראשון ששמעתי אותו.

  12. פוסט מבריק וחד כמו תער…

  13. הגעתי לכאן קצת באיחור (בזכות בת המקום 2) וראיתי את מאמרך המאד מעניין ומעורר מחשבה. מאחר שצילומי מופיע בכתבה ולא ברור בכיתוב מי אמר למי, אני רוצה רק להוסיף ולומר, שגם בשיחה עצמה עם אביב גפן ניסיתי להציג בפניו את דעתי על הימים ההם והזמן הזה, כולל חלק מהדברים שגם אתה כתבת (למשל על הרוק המזרחי) אבל הוא, או עורך הכתבה, החליטו להשאיר רק מה שמשרת בעיניהם את הפרומו להופעה. גפן חושב שמאז 1995 לא רק שהרוק מת אלא אין יותר מוסיקה טובה בארץ. כל ניסיונותי לשכנעו שדווקא להפך, שיש פריחה מוסיקלית מדהימה והכי מעניינים הם השילובים בין הז'אנרים השונים (שי צברי כמשל) נתקלו בחוסר עניין

    • היי באיחור מטורף! הרבה זמן לא נכנסתי לכאן.

      אז קודם כל…
      אומייגאד אומייגאד יואב קוטנר צלילי כל ילדותי מגיב לי אומייגאד! :)

      תודה על החידוד וההתייחסות לכתבה כמי שהשתתף בה!

  14. בלי ספק הפוסט גיברלטר שעד היום הכי התחברתי אליו. גפן הוא אביר הזיוף, ואם הוא הפנים של הרוק הישראלי אז באמת עדיף היה לו למות. אגב, האם הטענה שאין מוסיקה טובה בארץ מאז 1995 לא חלה גם על גפן עצמו?
    במאמר מוסגר- אם כבר חוזרים ל-95, הרי שלאסון פסטיבל ערד יש בעיניי חלק הרבה יותר גדול ב"מות" הרוק מאשר רצח רבין

  15. מזדהה איתך, גם אני הערצתי את אביב גפן בגילאים מוקדמים. בשנים המוקדמות היו לו איכויות חתרניות. הוא דיבר על סרבנות, הוא דיבר על הכיבוש, הוא דיבר על ג'נדר בנדינג. אף אחד לא עשה משהו דומה מאז, ואף אחד לא הצליח על הפרמסיס הזה מאז.
    הקטע הוא שמבחינה מוסיקלית הוא אף פעם לא היה ממש רוק. העיבודים המוסיקלים שלו הם גם גרועים, וגם רכרוכיים. קשה לשמוע את האלבומים שלו, בגלל ההפקה הירודה, והקלידים השתלטניים. הוא יותר כותב בלדות מאשר רוקר. זה פשוט הסתתר מאחורי הרבה איפור וגלאם.
    אני בטוחה שהרבה אנשים בסצנה של הרוק הישראלי בזו לו, וקצת התמרמרו על ההצלחה הפנומנלית שלו, שגם עם מחשיבים את הפריבילגיות, הייתה עצומה.
    בלי ספק הוא התגלה יותר כאיש קפיטליסטי תאב פרסום מאשר איש עקרונות, עוד הרבה לפני הריאלטי. סביר שגם ההתבטאויות נגד המוסיקה המזרחית הן לא יותר מתרגילי שיווק ורצון ללכוד תשומת לב, כרגיל.

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות