מוזיקה | כשפיוט מרוקאי ומוזיקה קלאסית עולים יחד על הבמה

תהילה חכימי

זמרת הסופרן מירב אלדן יצאה למסע אחר קול אישי, כזה המחבר בין עולמות המוזיקה עליהם גדלה ולמדה בהם, לבין עולמות המוזיקה הנטועים חזק בשורשים של המשפחה שלה. במופע חדש שהיא מעלה יחד עם הפסנתרן דניאל צ׳רבינסקי בלבונטין 7 ב- 9.1, במסגרת הסדרה ״שירים פלוס״ בעריכת ניסים קלדרון, היא מנסה לחבר בין הקצוות, ומבצעת מוזיקה קלאסית צרפתית, שירי לדינו ופיוטים מרוקאים לצד מוזיקה ישראלית שהולחנה במיוחד עבורה.

המופע כמו גם יצירתה של מירב מעלה שאלות על המוזיקה הקלאסית כמו שאנחנו מכירים אותה היום והאם למוזיקה כזו יכולה להיות רלוונטיות או אפילו משמעות פוליטית בחברה הישראלית, כמו גם שאלות בדבר החיבור והמקום של מוסיקה מרוקאית קלאסית בתרבות הישראלית העכשווית.

מירב, ספרי קצת מאיפה התחיל החיפוש או המסע שהוביל לפרויקט המוזיקלי הזה?

הגרעינים שמהם יצאו הרעיונות למופע הזה נמצאים איתי כבר כמה שנים. בתור זמרת עם הכשרה קלאסית לחלוטין ועם שורשים משפחתיים במרוקו, תמיד סקרנה אותי מוזיקה אנדלוסית ופיוטים מהאיזור הזה. המסע החל כשאחי מצא הקלטות משנות השבעים בספריה הלאומית, ההקלטות היו של סבא שלי מפייט. מצאתי את עצמי יושבת ומקשיבה להן שוב ושוב. רק אחרי יותר מחצי שנה החלטתי ללמוד מהן, ולהכניס קטעים מהן לקונצרט שיהיו בו קטעי מוזיקה מרוקאית נוספים.

ההחלטה להכניס את הקטעים לקונצרט הגיעה בתקופת המלחמה האחרונה בעזה. בתקופה הזו זכיתי למצוא יצירות של המלחין הצרפתי, פולנק, שהלחין בין שתי מלחמות העולם ולאחר מלחמת העולם השנייה והתעסק בטקסטים פוליטיים שכמה מהם נכנסו לקונצרט.

אז בעצם לא הכרת את הצד הזה בסבא שלך לפני כן?

בתור ילדה קטנה זכיתי לשמוע אותו מפייט, אך בתור אדם בוגר לא זכרתי איך הוא שר, הזיכרון נעלם, ושמעתי בעיקר סיפורים. רק כמה שנים לאחר שסבא שלי נפטר, דרך מכתב תודה שמצאנו בביתו, נודע לנו שחוקר מטעם החוג למוסיקולוגיה באוני' תל אביב, הגיע למושב, מושב ברק, ותיעד את השירה של סבא שלי ופייטן נוסף, לא ברור עדיין באיזו מסגרת מחקרית זה נעשה. בזמנו ניסיתי לחפש את ההקלטות בספרייה של אוני' ת"א. בסופו של דבר אחרי מספר שנים, אחי חיפש אותן בספריה הלאומית ומצא. הקשבתי בפעם הראשונה להקלטות בארוחת השישי המשפחתית. ההקלטה של סבא שלי והפייטן הנוסף היא ברצף וללא חיתוכים או הסברים, כך שהיינו צריכים לזהות את קולו של סבי. ההורים שלי זיהו אותו מהזיכרון, ואני זיהיתי כי שמעתי קול שנשמע ממש כמו שלי, או שיותר נכון לומר ששלי כמו שלו… זה היה מאוד מרגש.

קשה לומר עד כמה הושפעתי מהשירה שלו ששמעתי בילדותי ומהסיפורים עליו, מה שבטוח הוא שהדבר העיקרי שאני עושה בחיי מגיל שלוש, הוא לשיר, והבחירה לדבוק במקצוע באה גם מהרצון להוציא איזשהו קול אחר, ובנקודה הזו אני כנראה ממשיכה את דרכו של סבי.

המופע נשמע כמו חיבור כמעט לא הגיוני בין קצוות, ספרי עליו קצת

המופע בנוי על בסיס הרעיון של ״קונצרט לידר״, כלומר קונצרט הבנוי כולו משירים שהולחנו לפסנתר וקול. המופע למעשה שובר גם את הצורה הזו, כי ישנן מספר יצירות אותן אשיר ללא ליווי ואת היתר אשיר בליווי פסנתר של דניאל צ׳רבינסקי המוכשר. החלק המעניין בבניית המופע היה למצוא שירים שמתחברים אחד עם השני למרות שהמקורות שלהם בתרבויות שונות לגמרי, כך שהם ביחד יוצרים מעין עולם חדש שמורכב מקולות מגוונים.

הפיוט אל עליון, שער אשר נסגר-בביצועה של מירב אלדן

אז איפה נקודות החיבור בעצם?

אפשר לומר שנקודת החיבור נוצרת דרך הטקסטים מצד אחד, ומצד שני הקול שלי מהווה גורם מחבר שני בקונצרט הזה. כשאני שרה את המוזיקה המרוקאית ואת שירי הלדינו אני משתדלת מצד אחד לא לייצר עוד חיקוי לסאונד שקיים בסגנון, ומצד שני לא לשיר את זה במפגין בקול אופראי, כך שיוצא מן בן כלאיים.  גם זה תהליך מרגש ומעניין מאוד בעיני. כיוון שתרבות המערב והתרבות שמגיעה מצפון אפריקה מתקיימות פה בארץ כשני עולמות מקבילים, נפרדים שלא נפגשים, והמון פעמים אפילו מתקיימים אחד על חשבון השני. לכן החיבור שנוצר דרך הקונצרט משמעותי מאוד מבחינתי. 

בנוסף אני אשיר בקונצרט טקסטים עוצמתיים ישראלים שהולחנו על ידי המלחין עודד זהבי בשנה האחרונה. כשאלה נוספים לתמהיל מתחילה להתגבש תשובה לשאלה – מה היא מוזיקה אמנותית ישראלית.

ספרי קצת על התקופה שהמופע התחיל להתגבש, דיברת על המלחמה.

בתקופת המלחמה התחלתי להרגיש צורך אמיתי לחזור אל השפה של סבא, ולהתחיל לשיר בערבית מרוקאית. התחלתי להאזין למוזיקה הזו, והייתה תחושה חזקה של דיסוננס בין מה שקורה ברחוב מתחת לדירה שלי, לבין הצלילים שיצאו מהרמקולים, אולי ההרגשה הזו שיקפה גם איזושהי צרימה פנימית אצלי. באיזשהו שלב הגיעה אליי ההבנה, שעצם ההעמדה של מוזיקה ערבית, בין אם מדובר בפיוטים שמבוססים על מוזיקה אנדלוסית ערבית, ובין אם מדובר בשירים מרוקאיים, והעמדה של מוזיקה קלאסית אירופאית, על אותה במה, עצם הבחירה הזו מהווה נקיטת עמדה. העמדה הזו לצערי איננה ברורה מאליה כיום ולא רק בישראל. אני מאמינה שההבנה הזו היא מה שהניע אותי להוציא את רעיון הקונצרט אל הפועל.

פרנסואה פולנק על נהר הסה, מילים לואיס ארגון(משנת 1943) – בביצועם של מירב אלדן ודניאל צ'רבינסקי

8 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. מדהים!
    שירים מקוריים בביצוע אדיר!

  2. מדברת הרבה על סבה שלה מבלי לתת לו את הכבוד על ידי הזכרת שמו

  3. מירב אלדן, זמרת אופרה מהשורה הראשונה, פורצת דרך, נועזת ומוצאת שילוב נדיר בין מוסיקה קלסית לפיוטים יהודיים מרוקאים.
    שילוב מנצח ומפתיע ביופיו.
    מדהימה אמיתית! מירב אלדן זמרת יוצאת דופן ופורצת דרך . בהצלחה בהופעה בלבונטין.

  4. מירב היקרה , כל הכבוד ,
    זהו ניסיון בעל העזה יוצאת דופן ,אשר עשוי לפתוח דף חדש בין תרבויות המזרח והמערב בארץ בתחום השירה והמוזיקה בכלל .
    אנחנו גאים בך ומחזיקים אצבעות לקראת הבאות .
    תודה על שריגשת אותנו .

  5. הפיוט אל עליון מוצלח מאוד, שילוב של מוטיבים קלסים יוצר כאן משהו חדש ומרענן, בהצלחה רבה!!!

  6. קול נהדר ושירה חדשה ומרגשת. מתי ההופעות הבאות? אנא במהרה.

  7. לטעמי, הצורה המאוד כנסייתית פוגעת בפיוט.
    אני מכיר את הפיוט בביצוע של המרכז לפיוט ושירה אשדוד ואין שום מקום לדמיון.

  8. איזה יופי מדהים, איזה חודר ללב, לא צריך בכלל להבין מילה, אבל אפשר לחוש, אנושיות מדהימה, בגדולתה, איזה יופי מדהים, אפשר לשמוע אין סוף ועוד ועוד, ולומר כל הכבוד, יפה מאד יפה וגם מעניין.

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות