אג׳נדה | מרצ רוצה להחזיר את הכיף שלקחו לה

יואב רונאל

מתשדיר הבחירות של מרצ עולה כי הבורגנים-חילונים אמורים ליהנות מהחיים, ואלו- הקיצוניים, המתנחלים, המזרחים, החרדים, הערבים, גונבים להם את הכיף. מרצ חוזרת על הטענה הרווחת בשמאל: השמאל הבורגני אינו אשם בשום מידה במצב הנוכחי בישראל

השבוע התפרסם סרטון הבחירות החדש של מפלגת השמאל הציוני (כהגדרתה) מרצ. בסרטון מתוארת חתונה מדוכדכת ומדכאת שמתעוררת לחיים והופכת לאירוע מלא שמחה, עם כניסתם של חברי מרצ. בין פיזוזיהן של זהבה גלאון, אילן גילאון ותמר זנדברג, עולה גם המסר הישיר של המפלגה: מרצ מעוניינת להחזיר דבר מה אשר אבד זה מכבר לציבור הישראלי – תקווה באפשרות שיהיה כאן טוב. כלומר, זוהי פוליטיקה שמחה ופוליטיקה של שמחה. לכאורה, אין מתום בסוג מחשבה שכזה. אמנם, כפי שציין יריב מוהר, דובר "רבנים למען זכויות אדם", במזרח התיכון קמפיינים של תקווה אפקטיביים פחות מקמפיינים שמדברים על טיפול בסבל, מכיוון שהסבל הוא הסיטואציה הנפוצה; אך לדעתי, זה לא מה שבעייתי בתשדיר של מרצ. אפשר לדבר במונחים של תקווה, אפילו של שמחה, ועדיין להתמודד עם הקונפליקטים העמוקים שמעצבים את החיים במדינה.

השאלה היא כיצד, ומהו הסאבטקסט של סרטון שכזה. נתחיל בנקודות החיוביות (לכאורה): מרצ הפנימו טוב טוב את ההשלכות החיצוניות של השיח המזרחי המתעצם. סרטון זה, למרות נקודת הפתיחה הבעייתית שלו (העובדה שכמעט ואין מזרחים ברשימה של מרצ), מהלך בין הטיפות, עם המוזיקה הבלקנית/מזרחית, ואווירת החפלה, התחושה כאן אינה כי מרצ יורדת אל העם, אלא כי היא באמת נהנית מהחוויה. גם אם זו בסך הכל יציאה לידי חובה, אפשר היה להעריך את הניסיון של מרצ לשדר רב תרבותיות. ואולי זה אף אפילו ניסיון כנה: אולי מפלגת השמאל האליטיסטי והלבן מוכנה או מתכוונת באמת לפתיחות התרבותית המוצגת בסרטון. הבעיה של מרצ, שהיא בעייתו של כמעט כל השמאל, אך בולטת בייחוד במפלגה הספציפית הזו, הוא הפער בין השאיפות החברתיות לבין קהל המצביעים.

בואו נצלול לעומקו של הסרטון: המטאפורה הבסיסית כאן היא כזו המשווה את החיים במדינה למסיבה, שנפגעה והפכה מלנכולית. כאן מגולמים שני רעיונות: הראשון הוא בסיסי. החיים צריכים להיות מסיבה, או יכולים להיות מסיבה. השני נוגע לאווירה: מסיבה היא (למרות ריקודיהם של חברי הכנסת המבוגרים יותר) אירוע צעיר. מרצ, וזה ידוע, פונה לצעירים. בקליפ זה היא פונה, באופן מודע או שלא, לצעירים חילונים ממעמד הביניים: אלו אשר חייהם יכלו היו להיות טובים יותר, אם רק המצב במדינה היה טוב יותר.

בשנת 2013 פרסמה מרצ סרטון בחירות שבו תוארו חייו של צעיר בורגני, שהוא לגמרי "בסדר" אך המדינה מכזיבה אותו. המסר הוא ברור: השמאל הליברלי, השפוי, ההומניסטי והיצרן (מעמד בינוני אחרי הכל, עמוד התווך של הכלכלה) אינו "אשם" במה שקורה במדינה. אלו הקיצונים שאשמים: הם "חטפו" את המדינה, ועלינו, השפויים, להשיב אותה. זוהי גם הנקודה העולה מאווירת המסיבה, שלא במקרה, מזכירה את ההפנינג האשכנזי של מחאת רוטשילד: אנו הבורגנים-חילונים אמורים ליהנות מהחיים, ואלו- הקיצוניים, המתנחלים, המזרחים, החרדים, הערבים, גונבים לנו את הכיף. ישנו קשר ישיר בין מחאת 2011 (שהייתה מחאתו של מעמד בינוני), בין סרטון הבחירות משנת 2013 (בו הגבר האשכנזי, הנאור, הליברלי והפמינסט אינו אשם בכלום) לבין שלטי "לא בשמי" שהתנוססו בכיכר הבימה בזמן מלחמת צוק איתן, ותשדיר הבחירות החדש של מרצ: כולם מעלים את הטענה הפרדוקסלית כי השמאל הבורגני אינו אשם בשום מידה במצב הנוכחי בישראל.

בתוך אמירה זו מקופלת אי-האפשרות של השמאל, וחוסר יכולתו במתכונתו הנוכחית, להיות רלבנטי. קהל המצביעים של מרצ נמצא במעמד כלכלי גבוה. כיצד זה אפשרי כי דווקא אלו אשר לא סובלים מעוולות הכיבוש, אלו החיים בנוחות יחסית, הם אלו ה-"טהורים", בעוד כל השאר – תושבי הפריפריה המופצצים, למשל – הם הקיצונים אשר "חטפו את המדינה". גם פיתרון שתי המדינות של השמאל הציוני ממשיך את אותה מחשבה מטהרת: נרחיק את הערבים המפחידים למדינה משלהם, המזרחים ובני מיעוטים אחרים יספגו את הטילים על הגבולות, למתנחלים מגיע את הכאב הנוראי שיהיה מנת חלקם לאחר הטרנספר העצום שיעשה להם, ואנו נוכל לשוב לשיגרת חיינו התרבותית, שיגרת חיים שאם תשאל את מצביעי השמאל הציוני, השתבשה בגלל 67.

גם בלי לדבר על הגזענות כלפי מזרחים, החבויה לצערי כמעט בכל דיבור שמאלני-ישראלי קלאסי, מרצ מצויה בבעיה: קהל המצביעים שלה, יגידו אשר יגידו, יהיו נאורים וסוציאליסטים ככל שירצו, רוצה וירצה לשמר את כוחו. מרצ מדברת על מלחמה בחרדים (מלחמה פרופר, אגב. האם זו אינה גזענות?), על נישואים אזרחיים, על תחבורה ציבורית בשבת, על כסף שיילקח מההתנחלויות ויעבור למאבק ביוקר המחייה. מרצ היא מפלגה שזקוקה לצעירים ממעמד הביניים בשביל להתקיים, ועל כן לא מסוגלת לייצר דיבור מעמדי אמיתי. כן, דיבור מעמדי כמו בסרטון הזה של ש"ס:

בשל עוולות העבר או בשל גזענות אקטואלית, בשל הנטייה ההיסטורית (ואולי הסוציולוגית) של המעמד הנמוך בישראל לכיוון נרטיבים לאומיים "חזקים" יותר, ובכלליות לכיוון הימין; בשל העובדה שאין אף מועמד מזרחי בעל משמעות בשמאל הציוני; משלל סיבות, חלקן אשמתה המלאה של המפלגה האליטיסטית וחלקן לא. בכל אופן, מרצ לא יכולה, מבחינה אלקטורלית, לייצג שום שכבת אוכלוסיה פרט לזו של מעמד הביניים הלבן, זו אשר מרגישה כי "הרסו לה את המסיבה". בשל כך, מרצ לא יכולה להעמיד שיח מעמדי של ממש, או אפילו להציע את האמירה (שאמורה להיות מובנת מאליה) כי מחשבה שמאלנית אמיתית אמורה להתמקד לא בצרות של הבורגנים, אלא בצרותיהם של הפרולטרים. אודה, יש משהו גס בחלוקה של המערך הכלכלי שמופיעה בסרטון של ש"ס, הטוענת כי זה או העניים או מעמד הביניים .שגשוג כלכלי (כך הבטיחו לנו) נוגע בכל השכבות. ומלחמתה של מרצ בשחיתות, יחד עם החזון הסוציאליסטי שלה, אמור אכן להעניק רווחה כלכלית לכל שכבות החברה, על חשבון הטייקונים וההתנחלויות. כלומר, גם למעמדות הנמוכים. אך, מכיוון שדם חייה תלוי באותו מעמד בינוני צעיר וחילוני, זה אשר טוען כי צרכיו הם "אוניברסליים" ועל כן צודקים, אך למעשה הוא סקטור בעל השפעה רבה ואינטרסים רבים (ע"ע נסיקתו של יאיר לפיד), מרצ לא יכולה להתחייב אל המעמדות הנמוכים; יתרה מכך, בשל אותו הבדל היסטורי, גם אם הייתה פונה אל המעמדות הנמוכים, רוב הסיכויים שלא הייתה זוכה לאמונם ולא לקולם בקלפי.

מרצ, כמפלגת שמאל, אמורה הייתה להציע סרטון בחירות הדומה לזה של ש"ס. אמורה הייתה להציע אלטרנטיבה שמאלנית אמיתית, ולא רק חזון נאו-ליברלי עטוף במוזיקה מזרחית. כן, על חשבון צרכיו של מעמד הביניים. יש בישראל מקום למפלגת שמאל שטוענת כי צריך לפתור את הקונפליקט עם הפלסטינים, וכי המצב הכלכלי הגרוע במדינה קשור קשר בלתי ניתן להתרה אל הכיבוש: אך מפלגת שמאל שכזו אמורה לייצג את אלו שאכן נפגעים מהכיבוש, ולא את נציגיה השבעים. אז עם מה נשארנו? עם מפלגת שמאל שלא מסוגלת לחרוג (גם אם רק ברמת הייצוג) מהסטריאוטיפ של השמאלן הלבן והאליטיסט, מדמה את המדינה למסיבה, ומציעה חזון שהוא למעשה נאו-ליברלי והכל חוץ מסולידרי. פשיטת הרגל של השמאל לא מצויה בכך שהוא אינו מעוניין לפנות אל המעמדות הנמוכים, ולהעמיד מפלגה חברתית אמיתית, כזו הפונה לכלל הקבוצות המוחלשות (כמו מה שש"ס מנסה לעשות, והלוואי ותצליח); פשיטת הרגל של השמאל מצויה בכך שגם אם היה רוצה, ניסיון זה היה נכשל, והמפלגה הייתה קורסת.

לא קשה לדמיין את מצביעיה ה-"נאורים" וה-"שפויים" של מרצ מתרעמים לאור פנייה של המפלגה לקהלים אחרים- מזרחים או אפילו רחמנא ליצלן חרדים. מרצ, כאבירת זכויות ה-"שפויים", לא יכולה לבגוד במצביעיה החילונים בצורה כזו. על כן מהותה של מרצ הוא כישלון, וכישלון זה הוא כישלון מצער. עבורי, כאשכנזי לבן ובעל עמדות או ערכים "שמאלניים", מרצ אמורה הייתה לשמש כבית. וכן, ההתעקשות של מרצ על זכויות שוות לנשים וללהטב"ים, יחד עם מחויבות ירוקה מסוימת, מסמנת אותה ככוח בעל ערך חיובי (לפי האמונות שלי). אך התגלית המצערת של שמאלן בשנת 2015, היא כי השמאל הישראלי הוא הוא הסקטוריאלי. מרצ היא מפלגה של סקטור מסוים באוכלוסיה, אשר מנסה, לצד מאבק ערכי מסוים, גם להגן על האינטרסים שלו. כל זה היה יכול להיות בסדר גמור, אם השמאל הלבן לא היה משווה כל הזמן בין האינטרסים שלו לבין ערכים מוחלטים כמו אוניברסליזם, נאורות ושפיות. ואם הוא לא היה זה אשר, למרות שלטון ביבי, מצוי באופן מובהק במעמד הגמוני. מרצ, כמו רוב מפלגות השמאל הציוני, מצויה במבוי סתום בשל כישלונה ההיסטורי.

בסופו של דבר, טענותיהן החוזרות והנשנות של האליטות של השמאל הן "אני מבין כי אני פריבילגי, אך מה עלי לעשות עכשיו? לוותר על נכסי? להקריב את עצמי?". ברמה האישית, הקרבה עצמית היא מגוחכת, וכן מזעזעת מבחינה מוסרית (לעניות דעתי). ברמה הפוליטית, כיום בישראל, אם אתה שמאלן אמיתי ואיש מעמד הביניים, אתה אמור להצביע נגד האינטרסים המעמדיים שלך; נגד המפלגות אשר ידאגו לאינטרסים הכלכליים חברתיים שלך. אמירה זו נשמעת אולי פרדוקסלית, אבל היא אולי הדרך היחידה שבו אנשי שמאל לבנים יוכלו להשתתף בעיצוב מחדש של המדינה, עם אובדן הרלבנטיות המתגבר של מפלגות השמאל הישנות.

10 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. מסכימה עם הכל, ואין מצב שאצביע מרצ, אבל למי כן יש לי להצביע?
    דובר כאן על ש"ס אבל זו אחת המפלגות המושחתות וכידוע לא באמת פועלת ועושה בשביל המעמד הפרולטרי

  2. ניתוח מבריק ומסקנה אמיצה, כל הכבוד :)

  3. פשות מבריק. תודה וכל הכבוד!

  4. המאמר אכן מעלה מספר נקודות חשובות שראוי לתת עליהן את הדעת ומנתח את השיח המעמדי-אתני הסמוי כראוי, אם כי, לעניות דעתי, מסקנתו (המשתמעת) של הכותב המבקש להצביע לש"ס (שאכן אנשי התוכן אותם שכרו הפיקו את הסרטון הטוב ביותר עד כה) שגויה, שכן גם זו מפלגה סקטורילית במהותה, וככזו איננה משקפת את האינטרסים של כלל הציבור המוחלש הפריפרילי כראוי, אלא רק את הסקטור הצר מאוד המזוהה עימה, שרובו ככולו מורכב מכאלה המוגדרים כמזרחים דתיים-חרדיים (ובניגוד לעבר חלקם של הדתיים לייט/מסורתיים הצטמצם באופן ניכר וכבר אינו מהווה פאקטור משמעותי בה), ולראיה ניתן להסתכל על הפקרטיקה, הווה אומר על ההצבעות שחברי המפלגה תמכו/התנגדו להן ולהיווכח שקיים דיסוננס בלתי ניתן להכשה בין הפרקטיקה הדואגת לאותו סקטור צר לבין הרטוריקה המעמדית-אוניברסלית לכאורה. לעומת זאת מפלגה המשקפת את האינטרסים של המדוכאים והמוחלשים בחברה באופן נאמן יותר תהיה חד"ש (שבה קיימת בעייה ברמת הייצוגיות, אך זו בעיה פחותה בחשיבותה ביחס לפוטנציאל התועלת הפרגמטי הקיים בה), שמקדמת הן ברמת השיח והן ברמת הפרקטיקה, שיח על הקשר בין הון-מעמד לבין למוצא אתני והקורלציה החיובית של משתנים אלו למיקום גאוגרפי.

    כמו כן, יש לציין שנעשה שימוש שגוי בביטוי המליצי 'אֵין בּוֹ מְתֹם' הנובע מאי-הבנת מקורו אשר מופיע בישעיהו א ו: "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה", ופירושו המקורי בהקשר זה הינו שאין בו דבר אחד שלם / כולו מלא פגמים, וזאת בניגוד לפירוש השגוי בטקסט זה, שהרי לפי הקונטקסט בו השתמש הכותב בביטוי מובן כי הלה כיוון למשמעות ההפוכה מזו המקורית דלעיל, דהיינו אין פירושו חסר כל פגם כמשתמע כאן.

    • אני לא רואה מדוע העובדה שש"ס היא מפלגה סקטוריאלית זה דבר בעייתי. בפרט שהסקטור אותו היא מייצגת הוא כזה הסובל מדיכוי וממעמד מוחלש במיוחד בחברה הישראלית. בכך, שלא במוצהר, הוא מייצג סקטורים מוחלשים נוספים באוכלוסיה – 'אפילו' ערבים שהם בעלי קשיים דומים…
      *בנוגע לביטוי שמקורו בישעיה. נדמה לי שזוהי דוגמא לביטוי שהשתרש בשפה העברית במשמעות הפוכה לזו המקורית… יש עוד רבים כאלו..

      • בקצרה הבעיות העיקריות הן; 1. ש"ס מתיימרת לייצג ולדאוג (בעיקר) לאינטרסים של האוכלסיה המזרחית ככלל, אולם בפועל אין כך הדבר, אלא היא דואגת ומקדמת את האינטסים של סקטור צר באוכלוסיה זו – החרדים המזרחים.
        2. בעיה נוספת הנגזרת ונובעת מהישענותה האלקטורלית של ש"ס על סקטור זה הינה התלות המגולמת במערך היחסים הזה, שלתפיסתי הינו מעוות מיסודו, שהרי בשל אותה תלות אלקטורלית אין המפלגה מקדמת ונוקטת צעדים שביכולתם להשפיע לטובה, בטווח הארוך, על איכות חייהם של הפרטים אותם היא מייצגת בפועל, משמע דרך הצבעה על חוקים וחקיקה שלרוב, כאמור, אינם עולים בקנה אחד עם הרטוריקה המעמדית-אוניברסלית; "אנשים שקופים"; מזרחים וכד'. אחד ההיבטים החשובים ביותר (אמפירית) היכולים להשפיע בטווח הארוך ובאופן דרמטי על הקבוצות המוחלשות והמדוכאות הללו יהיה רכישת השכלה אקדמית באוניברסיטאות (ולא במכללות בעיקר מפאת שכר הלימוד הגבוה משמעותית מהשכר האוניברסיטאות), לדאבוני לא נראה שש"ס עושה משהו על-מנת לקדם אף כהוא זה את יכולתם הפוטנצאלית של אלו להיכנס בשערי האקדמיה, אדרבה לרוב דפוס הצבעות חברי המפלגה, וכן גם היעדר היוזמה שלהם בנושא זה, משמרים ומנציחים את המצב הקיים ואף מדרדרים אותו. להנחתי הדבר קשור, בין היתר, בהשגה המעוותת המצויה וניכרת, על פי רוב, בתפיסות עולם שמרניות הגורסות שקיים ניגוד אינהרנטי בין אמונה דתית לבין לימודים אקדמיים.

        ש"ס תוכל להוות אלטרנטיבה ראויה לקבוצות המוחלשות והמדוכאות בחברה אם וכאשר תהיה הלימה בין הרטוריקה אותה היא מציגה לבין הפרקטיקה.

  5. כמה פרשנות לסרטון של דקה וחצי,אלוהים ישמור.לא הבנתי ,לא מצפייה בסרטון ולא מקריאת המאמר ,איך הגעת למסקנה שבמרצ חושבים שהמזרחים הורסים להם את המדינה.אבל מה שעוד פחות מובן זה איך שהצלחת לקשור את הרצון של חלק מהישראלים בסיום הכיבוש לגזענות נגד מזרחים.עכשיו להחזיק מיליוני בני אדם בלי אזרחות, תחת ממשל צבאי זה מעשה פלורליסטי ונאור וסיום הכיבוש(אני לא מאמין שהכיבוש יסתיים גם אם למרצ יהיו 40 מנדטים,אבל זה עניין אחר)זו גזענות מתנשאת של אשכנזים.בישובי הבקעה פלסטינים עובדים אצל יהודים,אשכנזים ומזרחים,עשר שעות ביום בחקלאות בשביל 60 ש"ח ליום.פועלים מג'נין עומדים כל בוקר שעתיים שלוש במחסום בשביל לעבוד בישראל ,אחרי שהם משלמים על ההסעות ועל אישור כניסה,ואחרי שהכסף עובר שני קבלנים הם מקבלים כ80 ש"ח ליום עבודה.הפועלים שנתתי כדוגמא עוד נחשבים לבעלי מזל בקרב הפלסטינים.אני חושב שצריך לפעול למען חברה ישראלית שיוויונית,אבל אני לא חושב שאפשר בכלל להתחיל לדבר על חברה כזאת בזמן שהישראלים(כולם,אשכנזים,מזרחים,דתיים,חילוניים וכו')שולטים על עם אחר,וכן הרבה ישראלים ייפגעו אם זה יקרה זה לא הופך את המשך הכיבוש להגיוני בשום צורה.

  6. בפעם האחרונה שניקו לי את האוטו או ראיתי עובדי ניקיון, הם היו ערבים או אריתראים. לא ראיתי שש"ס דואגת להם.
    בסופו של דבר , עם כל התלונות מרצ זה המםלגה היחידה שתראה נכה בפרסומת שלה, נכה מזרח אירופאי מאשדוד.
    והמסיבה היא לא שונה ממסיבות הקריוקי של השכנים התימנים או המרוקאים שלי (ואני בכלל ההורים שלי מברה"מ) – רב תרבותיות.
    מצד שני אני לא רואה מזרחים רבים מבכים את גסיסתה של דע"ם.

  7. אני מסכימה עם הרבה מן הנאמר אם כי יש גם הרבה שחוטא לאמת, אבל הבעייה העיקרית של ש"ס היא, כמו של מרצ אולי, ההתנשאות שלה. כן כן. להתנשאות יש שני צדדים. מרצ מתנשאת (לדעת הכותב) מצד מעמד הביניים השבע, יחסית, וש"ס מהצד הרעב, הסובל, שכולו (כביכול) גר בעיירות גבול עניות. למרות הקושי בהתנהלות הגזענית, ההומופובית של שס ובעיקר חטאיו הפליליים של העומד בראשה – אני הייתי שמחה לראות את מרצ משתפת פעולה – ואפילו הולכת יד ביד רחמנא לצלן – דווקא עם שס. בייד הן יכולות באמת להגיע למקום נכון.

  8. אתם לא מדברים בשם המזרחים
    דליה כץ 21.02.2015 20:00
    בשבועיים האחרונים אנו עדים למסע תמיכה מתואם ומתוזמר היטב של אקטיוויסטים מזרחים בש"ס ובעומד בראשה, העבריין המורשע אריה דרעי. מדובר באנשים שהוגדרו בעיתון זה ("מועדון הלבבות השבורים העתידי של ש"ס", רועי צ'יקי ארד 6.2.15) כ"ליבה המבעבעת של החשיבה הפוליטית־תרבותית הצעירה בישראל"; אנשים צעירים, רובם חילונים, משכילים ובעלי השקפות ליברליות, הכוללים פעילים חברתיים ופמיניסטים, המתנגדים לקפיטליזם החזירי ולהפרטה ותומכים בשלום ובשוויון.
    כמזרחית "קשישה", גם אני יוצאת נגד ההגמוניה האשכנזית השלטת ברוב מוקדי הכוח במדינה. אני שותפה לחלוטין למאבק בגזענות כלפי המזרחים ותומכת בחלוקה שוויונית של משאבי המדינה בין כל המגזרים, עם העדפה מתקנת לאלה שנשארו מאחור, בפריפריה ובשכונות.
    אבל כאן נפרדות דרכנו. אנשי הקבוצה הזאת, שתליתי בהם תקוות רבות, משעבדים את כל הערכים האוניברסליים שלהם כבני אדם לזהות חד־ממדית אחת – היותם מזרחים.
    כך, בשם המזרחיות, הם נגררים לשיח של שנאת אשכנזים, בוז עמוק לתרבות המערבית, הכללות מתנשאות כלפי מזרחים אחרים והנחות לעבריינים רק כי הם מזרחים.
    אני מוכרחה לומר, שאני מתחלחלת בכל פעם מחדש, כשאני שומעת את אורטל בן דיין הוגה את המלה "אשכנזי", חשה בושה כשאני קוראת את התיאורים של רוויטל מדר ב"הארץ" על הלובן המסנוור של מנויי הפילהרמונית, ומזדעזעת כשאני רואה איך בסדרה "ערסים ופרחות — האליטות החדשות" של רון כחלילי, מעווים את הפנים כשמזכירים את אריק איינשטיין. להגיד שאריק הוא זמר של אשכנזים זה לחיות ביקום מקביל שאין לו קשר לישראל. מזרחים שבאו מכל קצות הארץ עמדו סביבי ובכו בהלוויה שלו, ועשרות אלפי מזרחים שרו ביחד אתי את שיריו, בהופעה לזכרו.
    שלא לדבר על עו"ד שגית דרעי, פעילה ב"בית היהודי", שאמרה לפני כמה ימים בתוכנית "סדר יום עם קרן נויבך": "זכויות אדם זה שיח מערבי שלא מתאים לציבור המזרחי". זה מה שנקרא הפוסל במומו פוסל. עורכת דין מהבית היהודי, מפלגה שבה יש זכויות רק ליהודים, אומרת עלי ועל כל המזרחים שאנחנו בעצם חסרי דעת, מין תינוקות שנשבו, אנשים שלא מבחינים בין טוב לרע, שזכויות של בני אדם לא מעניינות אותנו בכלל, שמבחינתנו אפשר להמשיך ולשלוט לעולם ועד בפלסטינים, לכלוא פליטים ללא משפט, להגיד שהערבים הם גנבים, לתמוך בהדרת נשים ומה לא.
    זו האשמה חמורה מאוד כלפי הציבור המזרחי, ומה שהכי מקומם בה, כמו ביתר ההתבטאויות שהזכרתי, היא ההכללה שהיא עושה למזרחים. הקבוצה הזאת תמיד מתבטאת בשם המזרחים בה"א הידיעה, כאילו לכל המזרחים יש ד־נ־א משותף והחבורה הזאת פשוט גילתה אותו.
    ואני שואלת: הרי אתם מדברים כל הזמן על התנשאות האשכנזים כלפי עדות המזרח? אז איך קורה שאתם עושים אותו דבר לי ולחברי? מהיכן היומרה שלכם להחליט מי אני ומה אני? זו לא התנשאות?
    וכאן אנחנו מגיעים לאריה דרעי. משנפתחה עונת הבחירות התחילו חלק מאנשים אלו לקרוא לנו להצביע בעבורו. ד"ר מירב אלוש לברון קראה לו לחזור בו מהתפטרותו, מכיוון שרק הוא יכול "להחזיר עטרה אמיתית ליושנה". שירה אוחיון, מורה לאזרחות, לא פחות, מודיעה שהיא תומכת בדרעי, כי הוא הכי טוב למזרחים. הנה בא האיש הזה דרעי, המלך המושיע, והוא יציל את עם ישראל.
    כדאי אולי להיזכר מה אמר בית משפט בישראל על דרעי: "מדובר במי שהתמיד באורח חיים המיוסד על אדני שוחד… לקיחת השוחד השתרעה על פני כל השנים בהן כיהן הנאשם בתפקידים ממלכתיים. התנהלותו הביאה להתעשרות אישית מהירה בדרך של עשיית הון מכהונותיו הממלכתיות". כלומר, האיש שבית המשפט אמר עליו שהוא גנב — מייצג אותי כמזרחית. כאילו שמזרחיות היא מין אבקה שמלבינה חטאים. כשאהוד אולמרט חוטא הוא פושע, אבל כשדרעי חוטא הוא קורבן. תאמרו, הרי הוא שילם את חובו לחברה. אין בעיה, שיתכבד וילך לעבוד, ואולי יזכו אזרחי ישראל לקבל ממנו בחזרה את המיליונים שגנב מהם.
    כל אדם הגון יגיע למסקנה, שדרעי אינו יכול להיות מנהיג, כפי שאולמרט, אברהם הירשזון ודומיהם אינם יכולים. ומזרחים הם אנשים הגונים. הם לא ממליכים עליהם עבריינים. וזה לא קשור בכלל לחוק, זה קשור אך ורק למוסר ולנורמות. בדרכה להלבנת דרעי מכתימה הקבוצה הזאת את הציבור המזרחי כולו, ובכך פוגעת במאבק שלו להכרה ולשוויון.
    אז זהו, חברים יקרים, אתם לא מדברים בשמי ובשם כל המזרחים במדינה הזאת. אתם לא מדברים בשם המוני מזרחים, ששיח השנאה לאשכנזים זר להם. אתם לא מדברים בשם מזרחים רבים שתומכים בהעדפה מתקנת למזרחים במוסדות המדינה, אבל מתנגדים להעדפה מתקנת לעבריינים רק כי הם מזרחים.
    אתם מדברים רק בשמכם.
    הכותבת היא פעילה במחאה החברתית, מייסדת קבוצת "צדק חברתי לגיל השלישי"

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות