רדיו | לילות התעאליל: מיקסטייפ חתונות פלסטיניות

ז׳נאן בסול

אני לא זוכרת מתי הייתה החתונה הפלסטינית "האמיתית" האחרונה שנכחתי בה. בחתונות פלסטיניות יש כמה וכמה טקסים ולילות "תעאליל" שלא תמיד יש לי זמן או כוח אליהם או לגרנדיוזיות שלהן. זה הרי הקרע שנוצר כשאת עוברת לגור בעיר הגדולה ומאמצת את אורח החיים המהיר והאפור שנועל אותך בתוכו ולא נפתח כלפי הצבעים הבהירים של השמחה (אחת המילים לחתונה בערבית זה "פרח", שמחה) והניחוחות העזים של החינה, ממתקי הדלעת והשקדים המצופים סוכר. אני תמיד מוצאת את עצמי חותכת למסיבת "החתונה" עצמה שבדרך כלל מתקיימת באולם מרובה מוזמנים שעוד יותר משמר את תחושת הניכור. עם זאת, בעודי מתכרבלת עם עצמי בתוך קליפת הניכור, אני כן מתגעגעת לשמלה הלבנה שלי ("שמלת הכלה" שתמיד לבשתי לחתונות עם קוקו שחובקת אותו גומייה מכוסת פנינים עשויים פלסטיק) ולחלל בו היו יושבות הנשים, צווחות ומצייצות.

בחתונות פלסטיניות מסורתיות ישנה הפרדה בין גברים לנשים, לא רק במקומות הישיבה אלא גם בסוג המוזיקה ובתמות של השירים. שירי הגברים יותר מחוספסים ונוטים לטקסטים בקצב מסויים שמלווה בניגון ועוסקים במגוון רחב של נושאים "רציניים" כמו פוליטיקה, מעמדות ושירת שבח למשפחת החתן. שירת הנשים, לעומת זאת (שלא מצריכה שכירת זמרת כלשהי אלא מתבצעת על ידי אישה מהמשפחה\שכונה\כפר שידועה בכמות השירים שהיא יודעת בעל פה, ועוד אחת טובה עם דרבוקה) היא יותר קולחת יותר וקצבית שיהיה אפשרי לרקוד לצליליה ונושאיה יותר ביתיים ומתובלים באבקת סוכר, כמו רחת לוקום. כל שיר מתחיל עם שתי שורות שנותנות מעין הקדמה לנושא השיר ואחריה נותנים זגרודה קצרה ואז מתחילות לשיר. שירי הנשים מתעסקים בנושאים קלילים ו- "נשיים" כמו לשבח את הכלה, לתאר את הבית או את שמחת האמא של החתן. הפלייליסט הזה מהווה דגימה משירי לילות התעאליל, לילות שבהם מתכנסת רק המשפחה המורחבת והחברים הקרובים וחוגגים את ההכנות לחתונה עצמה. הלילות הללו מתקיימים כשבוע לפני החתונה ובהם ממלאים שקיות ממתקים, מכינים את החינה או סתם חוגגים את התקרבות החתונה עד להוצאת הכלה מבית משפחתה.

בשירים הללו יש אלמנט מאוד נוכח של כפריות וחקלאות והם רוויי תמונות מהחיים היומיומיים של המשפחה הפלסטינית "הפלאחית". זה בא לידי ביטוי בשימוש בדימויים של פירות וצמחים שמייצגים רכות, צעירות והתחדשות; התהליך של היווצרות חיים חדשים מיובא באמצעות דימויים מאורח חיים של חברה כפרית מחוברת לאדמה. כמו כן, ההיררכיה המשפחתית, הענקת הכבוד והשייכות למשפחה הגרעינית והמורחבת כאחד, בולטת במיוחד בשירים בכך שהם עוסקים בהורים ומאמציהם בחינוך הילדים (החתן והכלה שהיחס אליהם הוא כאל נלווים לכל החגיגה) ובהקמת החתונה הרבה יותר מאשר בחתן והכלה עצמם או ברקעים שלהם כמו סיפור אהבתם והיכרותם.

תודה לאסף ״אייטולה״ לויבל שעזר בהכנת המיקסטייפ. מוזמנים להאזין למיקסטייפ שהכין לקפה ״מלך הקסטות״.

פלייליסט

قولو لإمّه אולו ל אמו: שיר שמוקדש לאמא של החתן, שקורא לה להגזים בשמחה ולהתפעל.

إحلق يا حلّاق איחליק יא חלאק – שיר ששרים אותו בטקס "א – זיאנה" שבו עושים תחנאייה לחתן (מציירים על ידיו עם חינה) ומגלחים לו את הזקן. טקס זה מתקיים יום לפני יום החתונה עצמה.

مِد إيدَك يا عريس מיד אידאק יא עריס: שיר שמתאר את סצנת "תחנאיית אל עריס".

عَددوا المُهرة עדדו אל מוהרה – זה שיר על יום החתונה עצמו בו החתן "מוציא" את הכלה מהבית של ההורים שלה ומביא אותה לביתו שלו. בשיר מתארים את הכנת המוהרה, סוסה צעירה שירכב עליה החתן ויילך לבית של הכלה. מהבית של הורי החתן לבית של הורי הכלה (אם הם גרים באותו כפר) עושים צעדה, "זפה" שהחתן צועד או רוכב במקרה של השיר בקדמתה.

إلزّين عَ التُّوتة א זן עא תותה – שיר "הרמה" שמשבח את החתונה המפוארת ואת המספר הגדול של המוזמנים.

نعنع يا نعنع נענע יא נענע (ביצוע – אמל מורקוס) – שיר ששרים לכלה לפני יציאתה מבית ההורים. הנענע מסמל רוח צעירות (כך אומרים? שהכלה צעירה יעני) ורעננות והתלה של חיים חדשים. בשיר הזה גם מתואר העצב של משפחת הכלה שהיא עוזבת את הבית.

قوليلي وين ربيتي קולילי וין רביתי – השיר הזה משבח את משפחת הכלה ואת החינוך הטוב שהם נתנו לה. כמו כן מתאר את הציפייה לקבל את פני החתן יפה התואר.

תגובה אחת בפוסטהוספת תגובה
  1. אני קורא את הפוסט הזה עכשיו בתקופה לא קלה של פוסט בחירות, ואני מודה לך על המתיקות שהבאת לרגע הזה. תודה רבה.

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות