אופיר טובול | פרידה: קפה גיברלטר 2010-2015

אני זוכר היטב את הימים שלפני הקמת קפה גיברלטר, לפני חמש שנים. באותם ימים לא הייתי מעלה על דעתי שהרעיון הזה, שהבזיק במוחי ברגע אחד, יגיע לאן שהגיע. אבל מרגע שעלה, לא היתה דרך חזרה.

זה התחיל בהבנה שחסרה זירה כזאת בדיוק בסביבה שלנו.

כתבתי סטטוס בפייסבוק ששאל משהו כמו ״מי מכיר אנשים ש״מבינים במוזיקה״ ומעניין אותם לכתוב עליה בהקשר פוליטי-חברתי?״. כדוגמאות לסוג הכתיבה שחיפשתי, נתתי את הטור ״הכדור הוא שלנו״ שכתבה שרית יצחק ואת הטקסט על הפיוט ״ליבבתיני״ של עמוס נוי. בתקופה ההיא חיפשתי טקסטים כאלה בנרות. ההיצע היה לא רב.

הרבה לא ידעתי. אבל החלטתי שהגיע הזמן להתחיל ללמוד.

וכך קרה. במשך השנים פנו אלי אינספור אנשים שסיפרו כמה הקפה מלמד אותם, אבל אני משוכנע שאני למדתי ממנו יותר מכולם. התפתחתי יחד איתו. למדתי דרכו דברים שכיום הם מבחינתי ידע בסיסי. הכרתי בזכותו דמויות שאני חושב שכל ילד ישראלי אמור להכיר. הרגשתי סביבו חלק מקהילה שדורשת חזרה את התרבויות שנמחקו כאן בגסות.

והכי חשוב מבחינתי האישית: הוא איפשר לי להכיר אנשים ונשים שהחיבור ביניהם שינה את דרך המחשבה שלי ואת מסלול חיי.

את כל אלה לא יכולתי אפילו לדמיין כשכתבתי בגוגל ״איך פותחים בלוג״ או כשניסיתי למצוא עוד כמה משוגעים-לדבר שמוכנים להתמסר לרעיון.

השאיפות בהתחלה היו בסיסיות ביותר: לפתוח אתר שיהיה מעניין לקרוא בו ולהכיר בו מוזיקה חדשה. משם נזרום. היו שם בפתיחה יחד איתי שירה אוחיון ועידן רינג, ובשבוע הראשון פורסמו פוסטים של שלושתנו. עידן כתב על הבעייתיות בהגדרה ״מוזיקת עולם״ שפרחה אז, שירה כתבה על מוזיקה אנדלוסית-נשית ואני על מוזיקאים מעיר הולדתה של אמי, אוראן.

ביום הקמת האתר, שלחתי הודעה אישית לכמאתיים חברים שונים ועידכנתי אותם שפתחתי אתר מוזיקה חדש, עם אוריינטציה חברתית. השמועה נפוצה ותוך שבוע כבר הבנתי שעלינו פה על משהו. כותבים התחילו לשלוח אלי טקסטים, אנשים שיתפו את הכתבות בהתלהבות, כתבו עלינו בבלוגים ובעיתון.

צילום מסך 2015‏.09‏.26 ב‏.21.09.06

שירה, שמבחינתי היתה דמות לחיקוי לכל דבר ועניין, מייד הציעה להפיק אירוע השקה. להפיק? מי יפיק? טוב, גם עורך לא חשבתי שאני יכול להיות. אז הרמנו טלפונים, ותוך שבוע מצאתי את עצמי תולה פוסטרים לאירוע יפהפה במועדון ״לבונטין 7״.

בתקופה ההיא בדיוק התחלתי ללמוד משפטים ועבדתי בתור טבח בכל מיני מסעדות בתל אביב. מה״הפקה״ ההיא בלבונטין יצאתי עם הפסד שהשתווה בערך למשכורת החודשית הסטודנטיאלית שלי. בכל זאת, הבאנו לאירוע ה״צנוע״ הזה איזה 5 הרכבים, ובהם את דיקלה ואת משפחת אלייב המורחבת. אבל הדרך בחזרה לדירה השכורה היתה מלאה בסיפוק. ידעתי שאני הולך להשקיע בדבר הזה את הנשמה.

בשנה הראשונה הצטרפו אלינו כותבים קבועים מופלאים שכתבו דברים בדיוק ברוח שחיפשתי. אלמוג בהר, נדב הבר, נירית בן ארי, אדם רוטברד, עמיחי חסון, מיכל פופובסקי ומרב ליבנה-דיל היו החלוצים. אנשים נחשפו דרך הטקסטים שלהם למוזיקה ורעיונות שגילו בפעם הראשונה. למוזיקה מזרחית, ערבית, אפריקאית, לטינית, לג׳אז. הכתיבה היתה שונה ומרעננת בביקורתיות ובאנושיות שלה. האירוע ההוא בלבונטין הוליד עוד ועוד אירועים, ונוצרה לאט לאט קהילה שנפגשה גם במציאות.

שנה אחרי, יסדנו את פסטיבל ״גלוקאלי״ במועדון הבארבי. הרעיון היה להביא לערב אחד מגוון של סגנונות מוזיקה שימחישו את העושר שקיים סביבנו. שוב מצאתי את עצמי בין משמרת למשמרת ובין מבחן למבחן תולה פוסטרים ברחובות העיר, מרים טלפונים ללהקות שמעולם לא שמעו את שמי ומתחנן שיבואו להופיע בשכר סמלי. האירוע הראשון היה שאפתני ואפילו מוגזם- שישה הרכבים ובהם התזמורת של נינו ביטון ומוריס אל מדיוני. זו היתה הפעם הראשונה אך לא האחרונה ששניהם הופיעו באירועים שלנו. הרגע שהכי זכור לי מהערב עצמו (מלבד כמובן עשר הדקות הבלתי נשכחות שמוריס ונינו ניגנו יחד), הוא את יוסי וזאנה, הבעלים של ״אברם בר״ הירושלמי, אומר להורים שלי שעמדו איתי באמצע הבארבי המלא ״יש לכם בן חוצפן״. ההורים שלי התמלאו בגאווה. הערב הזה הוליד עוד 3 פסטיבלי גלוקאלי נוספים, שהיו הפקת הדגל שלנו.

שיטת העבודה בקפה מאז ומתמיד היתה מקרית לגמרי. אנשים מוכשרים נמשכו אליו בזמן הנכון, וככה קרו דברים. מיותר כמובן לציין שהאנשים האלה הגיעו והשקיעו ללא כל תמורה מוחשית. השגחה עליונה גלגלה אלינו למשל את איתם טובול, שעיצב בהתנדבות פוסטר אחד למסיבת פורים שאירגנו, ומאז לא היה אפילו באנר קטן שקשור לקפה שלא עבר תחת ידי הפלא שלו; גל כדן שיזם ותיכנת אתר חדש יש מאין; חן אלמליח והגר שיזף שהקימו ״תחנת רדיו״ מאולתרת; לייזר פלס, שקידם את עמוד הפייסבוק; זהר אלמקייס, שהקפיצה את איכות העריכה ופתחה את הקפה לאתר שהוא הרבה מעבר לבלוג-מוזיקה.

היינו שם כשהאינדי המזרחי פרץ עם רביד כחלני, ריף כהן, שי צברי ואחרים, בגל של חזרה למקורות שעברה המוזיקה הישראלית; התרגשנו גם מעומר אדם או מנסרין ב״אייל גולן קורא לך״ וכתבנו ביקורת תרבות רצינית גם על פופ מזרחי, דבר שהוא נדיר בתקשורת המיינסטרימית בישראל; היינו שם כשמגמות מבורכות כמו השיח המעמיק על עולמות הפיוט צברו תאוצה, או כשקבוצת הצעירים דוברי הרוסית ״דור 1.5״ הוקמה (כאן מגיע כבוד גדול ליוליה כסלו); התגייסנו למחאות כמו ״הלילה השחור״, ״פסטיבל הפסנתר המזרחי״ או המחאה על חוסר היצוג על השטרות; היינו ברקע גם בזמן שהשיח החברתי-המזרחי פרץ אל המיינסטרים, ונשארנו כדי לאתגר אותו ולפתח אותו לעוד כיוונים.

אני גאה בכך שכותבים צעירים כמו רועי חסן, חן אלמליח, עדי קיסר, תם אהרון, רפאל בלולו, גלית חוגי, ליהי יונה, עדי אבן עזרא, אבי מוטהדה, עדי סדקה, אורטל בן דיין ורבים אחרים, מצאו בקפה למחשבות שלהם. לא מוגזם להגיד שהכותבים האלה השפיעו על רבבות ויצרו שינוי בשיח הציבורי.

שינינו את השיח כשדיברנו על חוסר התוחלת בהגדרה של תרבות כ״נמוכה״; כשהפנינו זרקור לעולמות השראה נוספים לעולמות הלבנים עליהם חונכנו; כשהתחברנו למסורת ולשורשים בצורה בלתי אמצעית; כשיסדנו במה אוטונומית, נקייה מדעות קדומות, מחפשת תשובות ומעלה שאלות.

ושינינו קודם כל כי הענקנו במה לעשרות יוצרים, צעירים וותיקים, שהתרבות הישראלית פשוט התעלמה מהם במשך שנים.

״ככה נראה עושר תרבותי״ קראנו לזה.

.

לפני כמה חודשים פנו אלי דותן מורנו (המאייר של הסרט המופתי ״שוק״ שהיתה לנו הזכות לפרסם בבכורה) ועדי סדקה (שפירסמה כמה מהפוסטים הכי מעניינים באתר בשנה האחרונה) והציעו לעבוד על פרויקט איור במחווה לקפה גיברלטר, לקראת יום ההולדת החמישי. התרגשתי מאוד מעצם ההצעה ומהר מאוד התחלנו לעבד את הרעיון. באותו זמן כבר חילחלה ההבנה שזה יהיה נכון לסיים את קפה גיברלטר במתכונתו הנוכחית ולפנות מקום להתחדשות של רעיונות ופלטפורמות. פוסטר היום הולדת קיבל את תפקיד סיכום חמש השנים האלה.

אני חושב שהתוצאה מושלמת, ואתם?

Gibraltar_poster_side_b_50x70cm Gibraltar_poster_side_a_50x70cm

5 תגובות בפוסטהוספת תגובה
  1. תודה, אופיר.
    למדתי המון. ונהניתי.
    בהצלחה, אופיר, בכל אשר תפנה

  2. התוצאה הרבה יותר ממושלמת! הקפה חשף בפני הרבה תחומים מגוונים. חוויה איכותית משובחת!

  3. גם לסיים צריך לדעת .. בהערכה רבה ואיחולי הצלחה בהמשך . תודה גדולה .

  4. הי, לא הצלחתי לראות את הפוסטר. האם זו בעיה במחשב שלי או בלינק? תודה.

  5. שלום אופיר

    אנחנו לא מכירים ולא שתינו קפה ביחד בנתיים
    אתמול הייתי בקפב ביפו וקראתי שם ספר שירים של עדי קיסר
    בעקבות הספר נכנסתי לקפה גיברלטר
    הלם תרבותי !! אדיר !!

    יישר כוח בהצלחה בהמשך דרכך

    רן שדה

הוספת תגובה

אנא כתב/י את שמך

חובה לכתוב שם

אנא כתב/י כתובת אימייל בתוקף

חובה לכתוב כתובת אימייל

אנא כתב/י את הודעתך

קפה גיברלטר © 2017 כל הזכויות שמורות